שימוש מוגבר של שריר הלב ב-3-הידרוקסיבוטיראט, קיים בסובלים מאי ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד (HFrEF). עם זאת, ההשפעות הקרדיו-וסקולריות של עליה ברמות ה- P-3-הידרוקסיבוטיראט במטופלים אלו, עדיין אינן ידועות. מטרת מחקר זה הייתה, לווסת את רמות ה-3-הידרוקסיבוטיראט בפלזמה, במטופלים הסובלים מאי ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד, ובמקביל להעריך מספר פרמטרים: 1) שינוים בתפוקת הלב (CO),י2) האפשרות של יחסי מנה-תגובה (Dose-Response) בין הרמות של 3-הידרוקסיבוטיראט לבין תפוקת הלב, 3) ההשפעה על יעילות האנרגיה החיצונית של שריר הלב ((Myocardial External Energy Efficiency (MEE) ונפח צריכת החמצן של שריר הלב (MVO₂) ו-4) האם התגובה הקרדיו-וסקולרית שונה, במטופלים הסובלים מאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד לעומת קבוצת מתנדבים שהותאמה לפי גיל.

במחקר מס’ 1, 16 מטופלים עם אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד (מקטע הפליטה של חדר שמאל (LVEF):י37±3%) עברו רנדומיזציה ונבדקו בשיטת Cross-Over. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות, קבוצה אחת קיבלה עירוי של 3-הידרוקסיבוטיראט במשך 3 שעות. הקבוצה השניה קיבלה עירוי אינבו במשך 3 שעות. כמו כן, המטופלים עברו ניטור פולשני בעזרת צנתר מסוג Swan-Ganz ונוטרו גם על ידי בדיקות אקו. במחקר מס’ 2, מחקר שעסק ביחסי מנה-תגובה, 8 מטופלים הסובלים מאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד נבדקו, תוך מתן עירוי בקצב עולה של 3-הידרוסיבוטיראט. במחקרים 3 ו-4, 10 מטופלים הסובלים מאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד ו-10 מתנדבים שעברו התאמה לפי גיל, חולקו רנדומלית ונבדקו בשיטת Cross-Over. גם כאן חולקו לשתי קבוצות, הקבוצה הראשונה קיבלה עירוי של 3-הידרוקסיבוטיראט במשך 3 שעות, הקבוצה השנייה קיבלה עירוי אינבו במשך 3 שעות. יעילות האנרגיה החיצונית של שריר הלב (MEE) ונפח צריכת החמצן MVO₂ הוערכו על ידי בדיקת PETי(Positron Emission Tomography) עם 11C-acetate.

במחקר מס’ 1 נמצא, כי עירוי 3-הידרוקסיבוטיראט העלה את הרמות בפלזמה של 3-הידרוקסיבוטיראט מ-0.4±0.3 ל-3.3±0.4 מילימולר (p<0.001). תפוקת הלב (CO) עלתה ב-2.0±0.2 ליטר לדקה (p<0.001). זאת בעקבות עליה בנפח פעימה (SV) של 20±2 מ”ל (p<0.001) ועלייה בקצב לב של 7±2 פעימות לדקה (p<0.001). מקטע הפליטה של החדר השמאלי (LVEF) עלה ב-8±1% (p<0.001) מבחינה מספרית. במחקר מס’ 2, נצפו יחסי מנה-תגובה, עם עליה משמעותית בתפוקת הלב של 0.3 ליטר לדקה. תוצאות אלה נראו כבר ברמות P-3-הידרוקסיבוטירט של 0.7 מילימולר (p<0.001). במחקר מס’ 3, הודגם כי 3-הידרוקסיבוטיראט העלה את נפח צריכת החמצן של הלב MVO₂ מבלי לשנות את יעילות האנרגיה החיצונית של שריר הלב (MEE). במחקר מס’ 4, נמצא כי התגובה לעירוי עם 3-הידרוקסיבוטיראט, מבחינת מדידות של יעילות האנרגיה החיצונית של שריר הלב ותפוקת הלב, לא הייתה שונה בין המטופלים. זאת עבור המטופלים הסובלים מאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד ועבור קבוצת המתנדבים שהותאמה לפי גיל.

מסקנת המחקר הייתה, כי ל-3-הידרוקסיבוטיראט יש השפעה המודינמית חיובית ומועילה. כפי שנצפה במטופלים הסובלים מאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד, ללא פגיעה ביעילות האנרגיה החיצונית של שריר הלב. השפעות מועילות אלו, ניתנות לזיהוי בטווח הריכוז הפיזיולוגי של 3-הידרוקסיבוטיראט בפלזמה. ההשפעות ההמודינמיות של 3-הידרוקסיבוטיראט, נצפו הן במטופלים עם אי ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד והן בקבוצת המתנדבים שהותאמה לפי גיל. מסקנת החוקרים הייתה, כי 3-הידרוקסיבוטיראט יכול לסלול עקרונות לטיפול חדשני, במטופלים הסובלים מאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד.

מקור:

Nielsen R. et al. (2019) Circulation. 2019;139:2129–2141
https://doi.org/10.1161/CIRCULATIONAHA.118.036459