ידוע זה מכבר כי זיהום כרוני בהפטיטיס C מקושר לסיכון מוגבר להתפתחות של לימפומה. מטרת החוקרים הייתה לברר האם טיפול אנטי ויראלי מונע את הסיכון ללימפומה על רקע זיהום בהפטיטיס C.

החוקרים איתרו במאגר ביטוחי הבריאות הלאומי בטאיוון, מטופלים עם אבחנה של הפטיטיס C כרונית בין השנים 2004-2012. הם כללו מטופלים שקיבלו טיפול אנטי ויראלי באינטרפרון וריבווירין, שעברו פגילציה (עוקבה בשם PegIFN/RBV), במשך 24 שבועות לפחות. הקבוצה השנייה הייתה מורכבת ממטופלים שקיבלו תרופות המגינות על הכבד (Hepatoprotectants) במשך 90 יום לפחות, ללא טיפול אנטי ויראלי (עוקבה בשם HCV-untreated). שתי העוקבות עברו זיווג של מאפיינים כמו גיל, מין ומחלות רקע, באמצעות התאמת ציון זיקה. לאחר מכן עקבו החוקרים אחרי הנבדקים, במטרה לזהות אבחנה חדשה של לימפומה או לימפומה שאינה הודג’קין.

החוקרים כללו סך של 24,133 מטופלים בשתי העוקבות. שיעור היארעות הלימפומה היה גבוה באופן משמעותי בקבוצה שלא עברה טיפול אנטי ויראלי, בהשוואה לקבוצה שכן קיבלה טיפול כזה (66.48 לעומת 43.34 ל-100,000 שנות אדם, p=0.029). לאחר התאמה למשתנים מתערבים, המטופלים שקיבלו טיפול באינטרפרון/ריבווירין היו בסיכון נמוך יותר לפתח לימפומה, בהשוואה לקבוצה ללא טיפול (יחס סיכונים: 0.64, רווח בר-סמך 95%: 0.43-0.96, p=0.030). בנוסף, ההשפעה החיובית הנ”ל נצפתה בעיקר במטופלים עם הפטיטיס C כרונית בגיל נמוך מ-60, עם הפחתת סיכון יחסית של 51% לכל סוגי הלימפומה (יחס סיכונים: 0.49, רווח בר-סמך 95%: 0.29-0.82, p=0.007) ו-48% ללימפומה שאינה הודג’קין (יחס סיכונים: 0.52, רווח בר-סמך 95%: 0.30-0.91, p=0.022). הסיכון לפתח כל סוג של לימפומה ולימפומה שאינה הודג’קין, לאחר טיפול אנטי ויראלי, השתווה לסיכון של נבדקים ללא הפטיטיס C כלל.

החוקרים הגיעו למסקנה כי טיפול אנטי ויראלי המשלב אינטרפרון וריבווירין, הפחית באופן משמעותי את הסיכון לפתח לימפומה, במיוחד לימפומה שאינה הודג’קין. ההפחתה בסיכון הייתה בעיקר בקרב מטופלים מתחת לגיל 60. ניכר אם כך, כי טיפול אנטי ויראלי בשלב מוקדם עבור מטופלים עם הפטיטיס C הוא מומלץ.

מקור:

Su, T. H. et al. Alimentary Pharmacology & Therapeutics. 2019; 49 (3); 331-339
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/apt.15101