דיאליזה תקינה, הינה מרכיב חשוב בשרידות של מטופלים הסובלים ממחלה כלייתית סופנית. כניסה טובה לכלי הדם הינה חיונית לביצוע דיאליזה טובה. מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה בדק, את ההשפעה של תרופות שונות על שיעורי הכישלון בכניסה לכלי הדם. זאת במטופלים עם פיסטולה עורקית-ורידית (Shunt) או עם שתל עורקי-ורידי (Graft).  בנוסף, נבדקו שיעורי דימום כבד בחולי המודיאליזה.

במחקר זה, נרשמו 95,971 מטופלים הסובלים ממחלה כלייתית סופנית. היו אלו מטופלים אשר נרשמו בתוכנית הלאומית לביטוח בריאות בטאיוואן, בין ה-1 בינואר 1997 ל-31 בדצמבר 2012. ליקוי בכניסה לכלי הדם הוגדר כצורך בצנתור (Thrombectomy) או באנגיופלסטיה מלעורית. דימום כבד הוגדר כביקור במחלקה לרפואה דחופה, או כאשפוז עקב דיאגנוזה ראשונית של דימום ממערכת העיכול או דימום תוך מוחי. יחס סיכויים מותאם בין רבעון-אדם, עם או בלי נטילת טיפול עם נוגדי טסיות, או נטילת טיפול עם נוגדי קרישה פומיים, חושב על ידי משוואה שנתנה הערכה כללית.

תוצאות המחקר הראו, כי יחס הסיכויים לכישלון בכניסה לכלי הדם, עבור מטופלים הנוטלים אספירין הינו 0.21 (0.11-0.39). עבור מטופלים הנוטלים קלופידוגרל הינו 0.76 (0.74-0.79). עבור מטופלים הנוטלים דיפירידאמול הינו 0.67 (0.59-0.77). עבור מטופלים הנוטלים אגרנוקס הינו 0.67 (0.53-0.86). עבור מטופלים הנוטלים וארפרין הינו 0.96 (0.90-1.03). יחס הסיכויים הגבוה ביותר לדימום תוך מוחי, נמצא במטופלים צעירים הנוטלים אגרנוקס ועמד על 5.33 (1.25-22.72). יחס הסיכויים הגבוה ביותר לדימום ממערכת העיכול, נמצא במטופלים הנוטלים קלופידוגרל ועמד על 1.34 (1.10-1.64).

מסקנת המחקר הייתה, כי טיפול עם נוגדי טסיות, פרט לוארפרין, יכול להוריד את שיעור התפתחות הקרישים בכניסה לכלי הדם. במטופלים שטופלו עם קלופידוגרל נמצא שיעור גבוהה יותר של דימומים ממערכת העיכול. כמו כן, מסקנות המחקר הראו, כי יש להשתמש באגרנוקס בזהירות במטופלים צעירים. נמצא כי טיפול זה בצעירים, עלול להעלות את שיעורי הדימום התוך מוחי.

מקור:

Fan P.Y. et al. (2018) Journal of Thrombosis and Haemostasis. 17, 77
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/jth.14347