ארתפנם משמש, שלא בהתוויה, כטיפול לזיהומים אוסטאוארטיקולריים אך ישנם מחקרים פרמקוקינטיים מועטים אשר בחנו את המינון המיטבי במטופלים עם השמנת יתר ותחלואה נלווית ובכלל זה סוכרת ומחלת כלי דם פריפרית.

במחקר השתתפו מטופלים שעברו כריתת גפה תחתונה או ארתרופלסטיית מפרק אלקטיבית וקיבלו ארתפנם לפני הניתוח. שמונה דגימות פלזמה נאספו על פני 24 שעות מכל משתתף יחד עם דגימת עצם אחת לפחות למטופל. ריכוז ארתפנם בפלזמה ובעצם נמדד באמצעות כרומטוגרפייה נוזלית/ספקטרומטריית מסה.

ריכוזי התרופה בפלזמה ובעצם נלקחו מ-10 משתתפים. המודל הפרמקוקינטי הסופי הדגים כי מסת גוף רזה היוותה תקנון המשקל הנכון ביותר. ארתפנם עברה דיפוזיה מהירה לעצם אך הריכוזים על פני 24 שעות היו גבוהים בממוצע פי 40 בפלזמה כך שיחס הריכוז בעצם לפלזמה הינו 0.025. כמו כן, נצפתה שונות גדולה בריכוז ביחס זה בין המשתתפים. הדמיות שביצעו החוקרים הדגימו הסתברות גבוהה להשגת מטרה עבור ריכוז חופשי בפלזמה כאשר ה-MICי(minimum inhibitory concentration) היה קטן מ-0.25 מ”ג/ליטר. לעומת זאת, ב-MIC של 0.5 מ”ג/ליטר ו-MIC הגדול מ-1 מ”ג/ליטר שיעור המטופלים שהשיגו מטרה זו היה 80% ו-40% בהתאמה. בעצם, ההסתברות להשגת ריכוז חופשי מספק בפלזמה הייתה 45% ומטה כאשר ה-MIC היה גדול או שווה מ-0.25 מ”ג/ליטר.

החוקרים מסכמים כי הריכוזים של ארתפנם בעצם ופלזמה הינם מספקים עבור זיהומים אוסטאורטיקולריים כאשר המחולל העיקרי הינו מקבוצת ה-enterobacteriaceae אך עבור Staphylococcus aureus וחיידקים אחרים, ייתכן והמינון הסטנדרטי אינו מספק.

מקור:

Chambers, J. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology. 75(4), 511
https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-018-2597-z