ליתיום מהווה טיפול קו ראשון בהפרעה דו-קוטבית ופותח בתחילה כתרופה בשחרור מיידי הדורשת ניתור רמות 12 שעות לאחר קבלת המנה האחרונה. באירופה, הליתיום הנפוץ ביותר הנרשם למטופלים הינו בשחרור מושהה אך לא קיימים מחקרים שבחנו את הפרמקוקינטיקה של ליתיום בשחרור מושהה, הניתן פעם ביום למטופלים מבוגרים.

על מנת לבחון את הפרמקוקינטיקה של ליתיום בשחרור מושהה החוקרים בחנו באופן פרוספקטיבי 17 מטופלים בצרפת אשר נטלו מינון ממוצע של 1000 מ”ג (טווח 600-1600) במשך לפחות שנתיים. סרום, ריכוז אריתרוציטים וכמות בשתן נאספו על פני שמונה שעות לאחר 15 ימים של צריכת התרופה בבוקר באמצעות מערכת רפואית ממוחשבת. משתני פרמקוקינטיקה באוכלוסייה הוערכו באמצעות אלגוריתם ייעודי (SAEM, תוכנת MONOLIX גרסה 4.3.3).

באמצעות גישת אוכלוסייה, החוקרים יצרו מודל אוכלוסייה עבור הפרמקוקינטיקה של ליתיום בשחרור מושהה אשר כלל מדור סרום אחד ( (VS = 23.0 L, ClS = 1.21 L h−1)), מודל אריתרוציטים אחד ((VE = 64.7 L, ClSE = 3.63 L h−1, ClES = 9.46 L h−1) ומודל שתן אחד (F = 0.62). בנוסף, החוקרים העריכו  שיחס הריכוז של ליתיום באריתרוציטים/סרום הינו 0.38 עם שונות של 27% בין הנבדקים השונים.

החוקרים מסכמים כי בעבודה זו הם יצרו מודל פרמקוקינטי עבור ליתיום בשחרור מושהה במטופלים עם הפרעה דו-קוטבית. המודל מתאר את ריכוזי הליתיום בסרום, באריתרוציטים ובשתן ומספק הערכה של יחס הריכוז באריתרוציטים/סרום והשונות בין מטופלים שונים.

מקור:

Couffignal, C. et al. (2019) European Journal of Clinical Pharmacology. 75(4), 519

https://link.springer.com/article/10.1007/s00228-018-2605-3