סקירה מקיפה מדגימה כי טיפול עם קולכיצין במינון נמוך מפחית אירועים קרדיווסקולריים בחולים עם תסמונות כליליות כרוניות, אך מצביעה על חשיבות הריבוד האישי והזהירות הנדרשת עקב אינטראקציות תרופתיות.

קולכיצין (Colchicine), אלקלואיד (Alkaloid) אנטי-דלקתי עתיק, הוסב בהצלחה לשמש כתרופה לטיפול במחלות קרדיווסקולריות. בכתב העת Pharmacology & Therapeutics התפרסמו לאחרונה ממצאיה של סקירה אשר בחנה את העדויות הקליניות המתפתחות ואת הבסיס המנגנוני של פעולת הקולכיצין במגוון רחב של מחלות לב וכלי דם.

מממצאי הסקירה עולה כי נתונים מבוססים מתוך ניסויים אקראיים תומכים ביעילותו של טיפול עם קולכיצין בהפחתת חזרות של דלקת קרום הלב (Pericarditis) חריפה וחוזרת. במחלת לב כלילית טרשתית (Atherosclerotic coronary artery disease), הוכח כי טיפול ארוך טווח עם קולכיצין במינון נמוך מפחית משמעותית אירועים קרדיווסקולריים חמורים (MACE) בקרב מטופלים עם תסמונות כליליות כרוניות (Chronic coronary syndromes). ממצאים אלו הובילו אף להכללת התרופה בהנחיות הטיפול הבינלאומיות.

עם זאת, ניתוח הנתונים הראה כי לא כל הניסויים הניבו תוצאות עקביות. לדוגמה, במקרים של אוטם חוזר בשריר הלב (Recurrent myocardial infarction), חלק מהמחקרים לא הצליחו להדגים תועלת משמעותית. עובדה זו מדגישה סוגיות של יכולת שחזור (Reproducibility) והטרוגניות של מטופלים, אשר צפו במספר מחקרים שבחנו תוצאי לב וכלי דם (Cardiovascular outcome trials). בנוסף, העדויות לגבי התועלת של קולכיצין במצבים אחרים, כגון מניעת פרפור עליות (Atrial fibrillation) לאחר ניתוח או פגיעת איסכמיה-זילוף מחדש (Ischemia-reperfusion injury), נותרו בלתי עקביות, ועדיין לא נקבע קשר ברור של מנה-תגובה (Dose-response relationship).

היתרונות הטיפוליים של התרופה מיוחסים בעיקר למנגנונים אנטי-דלקתיים פליאוטרופיים (Pleiotropic). מנגנונים אלו כוללים שיבוש של מיקרוטובולים (Microtubule disruption), עיכוב של קומפלקס האינפלמזום NLRP3, וכן וויסות של תפקודי נויטרופילים ומקרופאגים. למרות אינדקס טיפולי (Therapeutic index) צר, משטרי טיפול עם קולכיצין במינון נמוך נסבלים בדרך כלל היטב, כאשר תופעת הלוואי הנפוצה ביותר היא הפרעות במערכת העיכול. הפרמקוקינטיקה של הקולכיצין, ובמיוחד חילוף החומרים דרך האנזים CYP3A4 והובלתו על ידי חלבון P-glycoprotein, מחייבת זהירות רבה לגבי אינטראקציות תרופתיות. כמו כן, נדרשת זהירות במתן התרופה במטופלים עם פגיעה כלייתית או כבדית.

החוקרים סיכמו כי מחקרים עתידיים צריכים להתמקד בריבוד מדויק של מטופלים ובטיפולים משולבים. בנוסף, יש לחקור את הפוטנציאל של התרופה בהתוויות קרדיווסקולריות חדשות, צעד שעשוי לבסס את תפקידה במסגרת הטיפול האנטי-דלקתי.

מקור:

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S016372582600080X