במחקר פרה-קליני שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את תפקידו של DPP4 בהתפתחות ניוון של הדיסק הבין-חולייתי (IVDD) ואת הפוטנציאל הטיפולי של סיטגליפטין (sitagliptin) בהאטת התקדמות המחלה. זאת לאור העובדה שניוון של הדיסק הבין-חולייתי מהווה גורם מרכזי לכאבי גב תחתון, בעוד שטיפולים המשנים את מהלך המחלה עדיין חסרים. בנוסף, סוכרת נקשרה לעלייה בסיכון ל-IVDD, אך המנגנונים המעורבים בכך והאפשרות לטיפול באמצעות תרופות להורדת גלוקוז טרם הובהרו במלואם.

החוקרים ביצעו רנדומיזציה מנדליאנית (Mendelian randomization) דו-מדגמית לצורך הערכת קשר סיבתי בין מטרות תרופתיות להורדת גלוקוז לבין הסיכון ל-IVDD, תוך שימוש בנתונים של מחקרי genome-wide association. בנוסף, נעשה שימוש במודל נזק לדיסק באמצעות ניקוב זנב בחולדות זכרים מסוג SD, וכן במערכות תרבית משולבות של תאי הגרעין המוכי (nucleus pulposus) ומקרופאגים לצורך הערכת השפעות סיטגליפטין. החוקרים השתמשו גם בטכניקות מולקולריות ובגישות של network pharmacology לצורך בירור המנגנונים המעורבים.

מהממצאים עולה כי DPP4 זוהה כגורם סיבתי להתפתחות IVDD. בנוסף, ביטוי DPP4 היה מוגבר ברקמות גרעין מוכי מנוונות בבני אדם ובחולדות. טיפול בסיטגליפטין הפחית אובדן גובה של הדיסק, שימר את שלמות המטריקס החוץ-תאי (ECM) והפחית את השינויים הניווניים בבדיקות היסטולוגיות in vivo. עוד נמצא כי סיטגליפטין הפחית חדירת מקרופאגים והשפיע על תהליך הפולריזציה שלהם. בנוסף, הטיפול שיבש את ציר NF-κB/NLRP3/IL-1β בתאי הגרעין המוכי, ובכך הפחית הפעלת אינפלמזום, שחרור ציטוקינים פרו-דלקתיים ופירוק של ה-ECM.

החוקרים סיכמו כי DPP4 מהווה גורם מרכזי בהתפתחות IVDD, וכי עיכובו באמצעות סיטגליפטין הפחית את הניוון באמצעות שיבוש מעגל המשוב הפתולוגי בין מקרופאגים לתאי הגרעין המוכי. לדבריהם, ממצאים אלו מצביעים על סיטגליפטין, תרופה המאושרת כיום לטיפול בסוכרת, כמועמדת טיפולית מבטיחה ל-IVDD ומדגישים את הפוטנציאל הטיפולי שבעיכוב DPP4 והמסלולים הדלקתיים הקשורים בו.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/bph.70283