במחקר פרה–קליני שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את השפעת זיהום ב-Trypanosoma cruzi (T. cruzi) על תגובתיות כלי הדם ואת המנגנונים המעורבים בכך במהלך השלב החריף והשלב הכרוני של הזיהום. זאת לאור העובדה שלמרות שהשפעות הזיהום על הלב תוארו היטב, השפעתו על מערכת כלי הדם זכתה עד כה לתשומת לב מוגבלת.
החוקרים השתמשו בחולדות זכרים מזן Wistar Hannover, אשר הודבקו תוך–צפקית ב-1 x 105 טריפומסטיגוטים (trypomastigotes) של T. cruzi מזן Y. תפקוד כלי הדם הוערך באבי העורקים בבית החזה במהלך השלב החריף של הזיהום (9 ימים לאחר ההדבקה) ובשלב הכרוני (60 ימים לאחר ההדבקה).
מהממצאים עולה כי במהלך השלב הכרוני לא נצפו שינויים בתגובתיות כלי הדם. לעומת זאת, בשלב החריף של הזיהום נצפתה פגיעה בתפקוד האנדותל שהובילה לעלייה בכיווץ כלי הדם, ללא שינוי בהשפעה האנטי–כיווצית של רקמת השומן הפריווסקולרית (PVAT). בנוסף, בחולדות הנגועות נמצאו רמות מוגברות של TNF-α באבי העורקים, אך לא ב-PVAT או בסרום. עיכוב TNF-α באמצעות etanercept במינון 1 מ“ג/ק“ג/יום מנע את הפגיעה בתפקוד האנדותל ואת העקה החמצונית, לרבות עלייה בביטוי NOX2 וביצירת סופראוקסיד, וכן מנע את העלייה בייצור thromboxane A2 (TXA2).
החוקרים סיכמו כי TNF-α מתווך פגיעה בתפקוד כלי הדם במהלך השלב החריף של זיהום ב-T. cruzi. לדבריהם, TNF-α תורם לפגיעה בתפקוד האנדותל ולעלייה בכיווץ כלי הדם באמצעות הגברת יצירת סופראוקסיד, העלאת ביטוי NOX2 והגברת ייצור TXA2. בנוסף, למרות שלא הודגמה פגיעה בתפקוד PVAT במהלך הזיהום החריף, נמצאה בו פעילות מוגברת של myeloperoxidase (MPO), ממצא המרמז כי הרקמה עשויה לשמש מאגר לנויטרופילים.
למקור:
