במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים זיהו וריאנטים גנטיים הקשורים בסיכון מוגבר או מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 חדשה בעקבות שימוש בסטטינים, ממצא שיכול להוביל להתאמה אישית של טיפול מניעתי לתחלואה קרדיווסקולרית.
סטטינים הם מהתרופות הנפוצות ביותר למניעת מחלות קרדיווסקולריות, אך מחקרים עדכניים מצביעים על עלייה בסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב חלק מהמטופלים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לזהות וריאנטים גנטיים הקשורים לסוכרת סוג 2 שמופיעה לאחר התחלת טיפול בסטטינים, תוך שימוש בנתונים מהמאגר הבריטי UK Biobank ומהקוהורט האמריקאי All of Us.
החוקרים בחנו אוכלוסייה של משתמשי סטטינים, כאשר המקרים הוגדרו כבעלי אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 לאחר תחילת הטיפול בסטטינים, וקבוצת הביקורת כללה נבדקים שלא חלו בסוכרת כלל. בוצע ניתוח GWAS באמצעות רגרסיה לוגיסטית במודל אדטיבי (additive model), תוך שימוש בנתוני ה-UK Biobank. הווריאנטים המרכזיים שזוהו שימשו לאנליזת שכפול (replication analysis) בקוהורט All of Us. בנוסף, החוקרים ביצעו ניתוחי אינטראקציה לבחינת ההשפעה המשותפת של השימוש בסטטינים עם כל אחד מהווריאנטים המובילים.
מהממצאים עולה כי זוהו ארבעה וריאנטים מובילים, מתוכם TCF7L2 rs7903146 נמצא כקשור לעלייה של פי 1.3 בסיכון לפתח סוכרת סוג 2 לאחר טיפול בסטטינים. גם POU5F1 rs879882 נמצא כקשור לעלייה בסיכון. לעומתם, הווריאנטים CCND2 rs76895963 ו-ADCY5 rs35841686 נמצאו כמפחיתי סיכון. באנליזת השכפול, שלושת הווריאנטים TCF7L2, CCND2 ו-POU5F1, נותרו מובהקים, וכן הציגו אינטראקציה אדטיבית עם שימוש בסטטינים.
החוקרים סיכמו כי הממצאים תומכים בפיתוח גישה מותאמת אישית לטיפול בסטטינים, באופן שיפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב מטופלים בסיכון גנטי מוגבר.
פרמקולוגיה מדיק
למקור:
