במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את ההשפעה המגינה של דקסרזוקסן (Dexrazoxane) מפני קרדיו-טוקסיות הנגרמת על ידי דוקסורוביצין (doxorubicin), באמצעות מודל שריר לב אנושי חי (Living myocardial slices).

העלייה במספר המטופלים ששורדים את מחלת הסרטן מעוררת דאגה גוברת ביחס לקרדיו-טוקסיות המושרית על ידי טיפול כימותרפי, ובפרט אנתרציקלינים (anthracyclines). מטרת המחקר הייתה להעריך מודל אנושי חדש לחקר קרדיו-טוקסיות ולבדוק אפשרות להגנה לבבית באמצעות דקסרזוקסאן .

החוקרים יצרו מודל שריר לב אנושי חי מלבבות של מטופלים עם אי ספיקת לב סופנית וחשפו אותם לדוקסורוביצין על מנת להעריך קרדיו-טוקסיות, ולדקסרזוקסאן לצורך בחינת השפעה מגינה. נבדקו תפקוד התכווצות, צריכת גלוקוז, מעבר סידן, שלמות מבנית ושינויים בביטוי גנים. בנוסף נותחו שינויים באק״ג של מטופלים שטופלו באנתרציקלינים, במטרה לאמת את הממצאים.

מתוצאות המחקר עולה כי שריר הלב שנלקח ממטופלים מסוימים הציג רגישות גבוהה לדוקסורוביצין, שהתבטאה בירידה בתפקוד ובערור החשמלי, דה-סינכרוניזציה של סיבי שריר, פגיעה מבנית וירידה בפעילות המטבולית. טיפול מקדים בדקסרזוקסאן הקטין את עוצמת הנזקים, שימר את תפקוד השריר ומנע פגיעה מבנית. ממצאים דומים נצפו גם בחולים שטופלו באנתרציקלינים, בהם הודגמו שינויים חדים וכרוניים בגלי T, P ו-R באק״ג, מה שמאשש את ההבדלים ברגישות גם ברמה הקלינית.

החוקרים סיכמו כי מודל הוא שימושי ביותר לחקר קרדיו-טוקסיות הנגרמת על ידי דוקסורוביצין, ומדגיש את הפוטנציאל המגן של דקסרזוקסאן. נמצא כי חולים רגישים נשאו מוטציות גנטיות הקשורות לקרדיומיופתיה, מה שמרמז כי סקר גנטי לפני טיפול באנתרציקלינים עשוי לאפשר הערכת סיכון טובה יותר. בנוסף, שינויי אק״ג עשויים לשמש ככלי לאיתור מוקדם של קרדיו-טוקסיות תת-קלינית.

למקור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40437840/