במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Network Open מדווחים חוקרים מאוניברסיטת שיקגו על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין חשיפה מוגברת לליתיום במי התהום ובין סיכון מופחת למחלות ממאירות. ההשפעה המגנה תוארה במגוון סוגי מחלות ממאירות שונות, בשני המינים ובאזורים גאוגרפיים שונים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ליתיום אינו נמצא בפיקוח כמרכיב במי השתייה בארצות הברית, אך הוא רשום ברשימת המזהמים הפוטנציאליים של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (Environmental Protection Agency). למרות שמחקרים קודמים הציעו כי טיפול בליתיום עשוי להפחית את הסיכון לממאירויות בחולים עם הפרעה דו-קוטבית, ההשפעה של ליתיום על הסיכון לסרטן באוכלוסייה הכללית אינו ידוע.
החוקרים השלימו מחקר אפידמיולוגי ארצי שכלל 252,178 משתתפים ללא היסטוריה של ממאירות במטרה לבחון את הקשר בין חשיפה לליתיום במי תהום ובין הסיכון לממאירות באוכלוסייה הכללית. הם דירגו את החשיפה לליתיום של כל משתתף על-פי המיקוד של כתובת המגורים.
חשיפה משוערת לליתיום סווגה לחמישה חמישונים: חמישון ראשון (1.3-3.6 מק”ג/ליטר), חמישון שני (3.7-6.1 מק”ג/ליטר), חמישון שלישי (6.2-7.2 מק”ג/ליטר), חמישון רביעי (7.3-25.5 מק”ג/ליטר) וחמישון חמישי (25.6-149.9 מק”ג/ליטר). חציון חשיפה לליתיום עמד על 7.0 מק”ג/ליטר וחציון משך המעקב עמד על 3.6 שנים.
התוצא העיקרי היה אבחנה של מחלה ממארת.
מהנתונים עולה כי חשיפה גבוהה יותר לליתיום במי תהום לשתייה לוותה בסיכון מופחת לממאירות. לאורך המעקב תועדו 7,573 מחלות ממאירות ומניתוח הממצאים עלה כי באלו עם החשיפה הנמוכה ביותר, הסיכון לממאירות היה קטן יותר במשתתפים בחמישון השני (יחס סיכון של 0.43), בחמישון השלישי (יחס סיכון של 0.63), הרביעי (יחס סיכון של 0.49) והחמישי (יחס סיכון של 0.29).
הסיכון המופחת תועדה לאורך מגוון סוגי סרטן, כולל סרטן שד (יחס סיכון של 0.16 בהשוואה חמישון עליון לעומת תחתון), סרטן ערמונית (יחס סיכון של 0.15), סרטן שלפוחית השתן (יחס סיכון של 0.11), סרטן מעי גס ורקטום (יחס סיכון של 0.18), סרטן כליה (יחס סיכון של 0.14), לויקמיה (יחס סיכון של 0.22), לימפומה שאינה הודג’קין (יחס סיכון של 0.14), ממאירות במערכת העצבים המרכזית (יחס סיכון של 0.10) וסרטן בלוטת תריס (יחס סיכון של 0.10). קשרים אלו נותרו מובהקים סטטיסטית בקרב מטופלים בבתי אבות, למעט לויקמיה.
הקשר נותר הן בגברים (יחס סיכון של 0.18) והן בנשים (יחס סיכון של 0.13).
במדינות במערב ארצות הברית תועדו ריכוזי ליתיום הרבה יותר גבוהים במי תהום (חציון של 43.2 לעומת 5.7 מק”ג/ליטר) לצד סיכון נמוך יותר למחלות ממאירות בהשוואה למדינות במזרח (אם כי סיכון מופחת לממאירות תועד בשני האזורים).
החוקרים מסכמים וכותבים כי חשיפה גבוהה יותר לליתיום במי תהום לשתייה לוותה בסיכון מופחת למחלות ממאירות באוכלוסייה הכללית בארצות הברית. עם זאת, הם מזהירים כי המחקר אינו בהכרח מעודד שתיית מים עתירי-ליתיום מאחר וההשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח של חשיפה סביבתית לליתיום עדיין אינן מובנות היטב ודורשות מחקרים נוספים.
למקור:
