מחקר חדש המשלב נתונים קליניים ומודלים בבעלי חיים, מצביע על כך שהתרופה אסיטלופראם משפרת את איכות השינה ומפחיתה תסמיני חרדה ודיכאון, תוך השפעה ניכרת על רמות נוירוטרנסמיטרים ועל ביטוי הגן למשאבת הסרוטונין (SLC6A4).
בכתב העת Pharmacology התפרסמו לאחרונה ממצאיו של מחקר אשר בחן את המנגנון שדרכו אסיטלופראם אוקסלט (ESC – Escitalopram oxalate) משפר נדודי שינה (Insomnia). אסיטלופראם דווח בהרחבה בספרות כטיפול המשפר נדודי שינה בקרב מטופלים עם דיכאון או חרדה. כמו כן, ידוע כי הגן המקודד לנשא הסרוטונין (SLC6A4) מעורב בוויסות של נדודי שינה. עם זאת, עדיין לא ברור האם התרופה משפרת נדודי שינה על ידי ויסות הביטוי של SLC6A4. אי לכך, המחקר הנוכחי נועד לחקור האם אסיטלופראם משפר נדודי שינה באמצעות מיקוד ב-SLC6A4, וזאת בהתבסס על מערכי מחקר קליניים ומחקרי בעלי חיים.
המחקר כלל שילוב של מערך מחקר קליני ומערך מחקר בבעלי חיים. בחלק הקליני, 110 המשתתפים חולקו לארבע קבוצות. החוקרים השתמשו במוניטור אלקטרואנצפלוגרם (EEG) נייד לשינה, בסולם HAMA14 ובסולם HAMD24 כדי להעריך את איכות השינה, החרדה והדיכאון של המטופלים. במסגרת מחקר בעלי החיים, 18 עכברים זכרים מסוג ICR חולקו באקראי לשלוש קבוצות (n = 6 בכל קבוצה). כדי להעריך את איכות השינה ואת ההתנהגויות דמויות החרדה והדיכאון של העכברים, החוקרים השתמשו במספר כלים: מבחן שינה מושרה על ידי סודיום פנטוברביטל, מבחן פעילות מוטורית (Locomotor activity test), מבוך צלב מוגבה (Elevated plus maze) ומבחן שדה פתוח (Open field test).
בנוסף, צביעת המטוקסילין-אאוזין (H&E staining) שימשה לקביעת נזקים פתולוגיים ברקמות ההיפוקמפוס של העכברים. החוקרים השתמשו בערכות אליזה (ELISA) כדי לזהות את הרמות של סרוטונין (5-HT), נוראפינפרין (NE), חומצה גמא-אמינובוטירית (GABA) וגלוטמט (Glu) ברקמת ההיפותלמוס. כמו כן, נמדדו רמות ההורמונים בנסיוב: הורמון משחרר קורטיקוטרופין (CRH), הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH) וקורטיזול (CORT). במקביל, מאגרי המידע PubChem, DrugBank, ו-Therapeutic Target Database שימשו כדי לחזות את מטרות היעד הפוטנציאליות של אסיטלופראם. לבסוף, בוצעה אנליזה של צביעה אימונוהיסטוכימית ותספיג חלבון (Western blot) כדי לבחון את רמות הביטוי של SLC6A4, 5-HTR1A, ו-5-HTR2A ברקמות ההיפוקמפוס של העכברים.
תוצאות המחקר הדגימו כי טיפול עם אסיטלופראם קיצר את חביון השינה (Sleep latency), האריך את זמן השינה, שיפר את יעילות השינה, והפחית תסמיני חרדה ודיכאון הן בקרב המטופלים והן בקרב העכברים. כמו כן, אסיטלופראם הפחית את הנזקים הפתולוגיים ברקמות ההיפוקמפוס של העכברים. התרופה ויסתה ביעילות את רמות הנוירוטרנסמיטרים ואת ההומיאוסטזיס של ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (HPA) במודל החייתי. ויסות זה כלל עלייה ברמות 5-HT ו-GABA, לצד ירידה ברמות של NE, Glu, CRH, ACTH, ו-CORT. יתרה מכך, האנליזה הממוחשבת חזתה כי SLC6A4 מהווה מטרת יעד פוטנציאלית של התרופה. בהתאמה, תוצאות המחקר הראו כי אסיטלופראם עיכב באופן בולט ומובהק את הביטוי של SLC6A4 (p < 0.001) ווויסת את הביטוי של הרצפטורים 5-HTR1A ו-5-HTR2A (p < 0.001) ברקמות ההיפוקמפוס.
החוקרים סיכמו כי אסיטלופראם התגלה כטיפול מתאים לנדודי שינה במסגרת הקלינית. יתר על כן, המחקר מצביע על כך שהתרופה שיפרה נדודי שינה על ידי מיקוד ב-SLC6A4, מה שתרם לוויסות ציר ה-HPA בעכברים.
