במחקר פרה-קליני שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את ההתפתחות של תסמינים דמויי כאב במערכת השריר-שלד המושרים על-ידי מעכבי ארומטאז (AIMSS) ואת המנגנונים ההתנהגותיים, הפרמקולוגיים והפתופיזיולוגיים המעורבים בכך. זאת לאור העובדה שמעכבי ארומטאז, כגון לטרוזול (letrozole), מהווים טיפול אנדוקריני אדג’ובנטי סטנדרטי ויעיל בנשים לאחר גיל המעבר עם סרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן, אך גורמים לעיתים קרובות לתסמינים במערכת השריר-שלד שעלולים להוביל להפסקת הטיפול.

החוקרים השתמשו בעכברות C57BL/6J לאחר כריתת שחלות (OVX), שטופלו באופן כרוני בלטרוזול. החוקרים ביצעו הערכות התנהגותיות של כאב מושרה ולא-מושרה, ובחנו את מידת התלות של השינויים ברמות האסטרוגן. בנוסף, בוצעו בדיקות אלקטרופיזיולוגיות וניתוחים היסטולוגיים של העצב הסיאטי. החוקרים גם בחנו האם טיפול בלטרוזול נקשר להתפתחות של עוררות יתר של נוירונים נוציספטיביים ולעלייה בציטוקינים פרו-דלקתיים בגנגליוני השורש הדורסלי (DRG).

מהממצאים עולה כי מינונים עולים של לטרוזול הובילו להתפתחות תסמיני שריר-שלד דמויי כאב במבחנים התנהגותיים מושרים ולא-מושרים. תסמינים אלו תווכו במידה רבה על-ידי ירידה ברמות האסטרוגן. בנוסף, duloxetine הפחית חלק ניכר מהשינויים ההתנהגותיים שנצפו. עוד נמצא כי התסמינים נקשרו לירידה בפוטנציאלי הפעולה השריריים המשולבים, לירידה בהולכה עצבית תחושתית ולאובדן סיבים קטנים חסרי מיאלין. בנוסף, טיפול בלטרוזול גרם לעלייה בעוררות של נוירונים נוציספטיביים, לצד התפתחות תהליך דלקתי בגנגליוני השורש הדורסלי.

החוקרים סיכמו כי המודל העכברי שפותח במחקר משחזר באופן טוב את תסמיני השריר-שלד שנגרמים על-ידי מעכבי ארומטאז, ועשוי לסייע בהבנת המנגנונים הביולוגיים המעורבים בהתפתחות תופעות הלוואי הללו.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.70313