במחקר פרה-קליני שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את הפוטנציאל הטיפולי של Maresin-1 בשיפור השיקום הלבבי ובהפחתת דלקת לאחר אוטם לבבי חריף. זאת לאור העובדה שהתגובה הדלקתית המתווכת על-ידי לויקוציטים חיונית לפינוי רקמה איסכמית לאחר אוטם לבבי, אך כאשר תהליך הדלקת אינו דועך באופן תקין הוא עלול להוביל לדלקת כרונית ולאי-ספיקת לב. בנוסף, למרות שמקרופאגים מייצרים מתווכים מעודדי רזולוציה של דלקת (pro-resolving mediators) כגון maresin-1, הפוטנציאל הטיפולי של מתן חיצוני של החומר בשיקום לבבי טרם הובהר.
החוקרים השתמשו בעכברי C57BL/6J זכרים בני 8-12 שבועות, אשר עברו קשירה של העורק הכלילי לצורך השראת אוטם לבבי. העכברים קיבלו maresin-1 במינון נמוך (0.4 מק”ג/ק”ג) או במינון גבוה (4 מק”ג/ק”ג) בהזרקה תת-עורית, החל מ-3 שעות לאחר האוטם ועד יום 1 או יום 5 לאחריו. עכברים שקיבלו סליין שימשו כביקורת לאוטם, בעוד שעכברים ללא אוטם שימשו כביקורת נאיבית.
מהממצאים עולה כי maresin-1 במינון נמוך הגביר פינוי נויטרופילים, אך לא שיפר את תפקוד הלב. לעומת זאת, טיפול במינון גבוה שיפר באופן מובהק את תפקוד הלב, כפי שהודגם באמצעות עלייה ב-fractional shortening וב-global longitudinal strain, לצד ירידה ביחס מסת החדר השמאלי והריאות למשקל הגוף. בנוסף, בשריר הלב האיסכמי טיפול במינון גבוה העלה את ביטוי הקולטן FPR2 והגביר את רמות המתווכים מעודדי הרזולוציה של דלקת RvD5, PD-1 ו-maresin-1. בדיקות flow cytometry הדגימו פינוי מואץ של נויטרופילים מהחדר השמאלי ומהטחול. בנוסף, maresin-1 במינון גבוה עודד התפתחות פנוטיפ מקרופאגי מתקן, עם עלייה בתאי Ly6Clo ובביטוי Mrc1 ו-Arg1. עוד נמצא בבדיקות אימונוהיסטוכימיה של הכליה כי הטיפול הפחית את ביטוי NGAL והעלה את ביטוי nephrin, ממצאים המעידים על הפחתת דלקת קרדיו-רנלית.
החוקרים סיכמו כי maresin-1 במינון גבוה מפעיל את מסלול האיתות של FPR2 ומעודד דעיכה של הדלקת באמצעות ויסות פעילות הלויקוציטים ופנוטיפ המקרופאגים. לדבריהם, שיפור תפקוד הלב והפחתת הדלקת הקרדיו-רנלית מדגישים את הפוטנציאל הטיפולי של maresin-1 בתהליכי ריפוי לבבי ובאי-ספיקת לב חריפה.
למקור:
