במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את ההשפעה של מעכבי PI3K (Phosphatidylinositol-4,5-bisphosphate 3-kinase) על חדירות כלי הדם, היווצרות בצקת בעור וצבירת נויטרופילים, במטרה לאתר גישה טיפולית להפחתת חדירות אנדותליאלית מוגברת ודלקת מקומית.

חדירות כלי דם וצבירת תאי דלקת מהווים שלב מוקדם ומכריע בתגובה הדלקתית, אך במצבים פתולוגיים עלולים להוביל להצטברות נוזלים מזיקה ברקמות. האפשרויות הטיפוליות לשיפור תפקוד מחסום תאי האנדותל עדיין מוגבלות. אנזימי PI3K ממלאים תפקיד בהעברת אותות בתהליכים אלה, ובמחקר הנוכחי החוקרים ביקשו לבחון את תרומתם להיווצרות בצקת עורית ולגיוס נויטרופילים.

החוקרים השתמשו בתאי אנדותל בתרבית כדי לבדוק את ההשפעה של מתווכי דלקת (TNFa, IL-1b ו-C5a) על חדירות כלי דם, וכן במודל עכברים עם דלקת בכלי דם בעור. נבדקה גם השפעת נוירופפטידים (substance P ו-a-CGRP) כקבוצת ביקורת. בהמשך, נבחנה היכולת של שני מעכבי PI3K בעיכוב התגובה הדלקתית: האחד רחב טווח (PI-103) והשני סלקטיבי לתת-היחידה הקטליטית class 1A p110a (BYL-719/alpelisib).

מתוצאות המחקר עולה כי שני המעכבים הפחיתו את השינויים המורפולוגיים ואת העלייה בחדירות האנדותל בתגובה ל-TNFa ו-IL-1b בתרבית תאים. בעכברים, BYL-719 עיכב היווצרות בצקת וצבירת נויטרופילים בתגובה ל-TNFa ו-IL-1b אך לא בתגובה ל-C5a, בעוד ש-PI-103 עיכב את התגובה לכל שלושת המתווכים. אף אחד מהמעכבים לא השפיע על הבצקת החריפה שנגרמה על ידי נוירופפטידים.

החוקרים סיכמו כי עיכוב סלקטיבי של p110a עשוי להוות מסלול טיפולי חדש להפחתת תגובה דלקתית מקומית ובצקת רקמתית. בנוסף, העובדה שמעכב BYL-719 לא השפיע על התגובה הדלקתית המתווכת על ידי C5a מצביעה על כך שהתגובה החיסונית המולדת תוכל להמשיך ולספק הגנה חיונית גם במהלך עיכוב p110a, ובכך נשמר איזון בין דיכוי דלקת פתולוגית לבין שמירה על מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף

למקור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40826960/