במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את ההשפעה המשולבת של חסימת רצפטורים קנבינואידים מסוג CB1 ושל מעכבי SGLT2 בטיפול בנפרופתיה סוכרתית, במטרה לשפר את ההגנה על הכליה מעבר למה שמושג בטיפול יחיד. נפרופתיה סוכרתית היא אחת הסיבוכים השכיחים של סוכרת, והטיפול המקובל כולל מעכבי RAAS ומעכבי SGLT2. רצפטורי CB1 מהווים יעד טיפולי פוטנציאלי נוסף.

במחקר זה, החוקרים השתמשו בעכברי C57BLKS-Leprdb/db (מודל לסוכרת סוג 2) ובעכברים בריאים (ביקורות), שהואכלו בתזונה עתירת חלבון במשך 9 שבועות. החל מהשבוע החמישי, קיבלו העכברים הסוכרתיים מדי יום טיפול פומי במעכב SGLT2 (אמפגליפלוזין), באגוניסט הפוך (inverse agonist) ל-CB1 (monlunabant), בשילוב של השניים, או באינבו – למשך 28 יום.

מתוצאות המחקר עולה כי גם הטיפול היחיד וגם הטיפול המשולב שיפרו מדדים קליניים של נפרופתיה, כולל יחס אלבומין-לקראטינין ואלבומינוריה, אך ההשפעה הייתה מובהקת יותר בקבוצה שטופלה בשילוב התרופות. ממצאים דומים נצפו גם במדדי עקה חמצונית ודלקת. שילוב הטיפולים הוביל להשפעה מגינה מובהקת על מבנה הגלומרולרי, ירידה באובדן פודוציטים, והפחתת נזק לתאי הטובולי הפרוקסימלי. בנוסף, נרשמה ירידה בולטת בפיברוזיס טובולו-אינטרסטיציאלי (tubulointerstitial fibrosis). אנליזה טרנסקריפטומית (Transcriptomic analysis) הצביעה על מסלול STAT3 כמתווך מרכזי בתגובה לטיפול, עם ירידה מובהקת בזרחון STAT3 בשתי קבוצות הטיפול. נמצא כי angiopoietin 1  ו-FGF20 מעורבים בהשפעה זו – דרך רצפטורי CB1 ו-SGLT2, בהתאמה.

החוקרים סיכמו כי גישה מולטי-פרמקולוגית המשלבת בין חסימת CB1 לעיכוב SGLT2 עשויה להציע אסטרטגיה טיפולית מבטיחה בנפרופתיה סוכרתית, עם יתרון ברור לעומת טיפול יחיד.

למקור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40650347/