במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Acta Pharmaceutica Sinica B, החוקרים בחנו את ההשפעה של מטפורמין (Metformin) – תרופה מוכרת לטיפול בסוכרת, על רזולוציה של פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF), מחלה פרוגרסיבית ללא טיפול יעיל. במחקרי עבר הודגם כי למטפורמין יש השפעה אנטי-פיברוטית במודלים פרה-קליניים, אך יעדי הפעולה התאית והמנגנונים המדויקים של תרומתה לרזולוציה של פיברוזיס לא הובהרו, ובייחוד תפקידם של תאי האפיתל הריאתיים טרם נבחן לעומק.

במחקר זה נעשה שימוש בעכברים עם סימון שושלתי (lineage-tracing) לתאי Sftpc ובמודל נוקאאוט סלקטיבי ל-Fgfr2b, וכן במעכבי BMP2/PPARγ ו-AMPK, כדי להעריך את ההשפעות של מטפורמין על תאי אפיתל ריאתיים במודל של פיברוזיס ריאתי מושרה בלאומיצין ובתרביות תאים.

מתוצאות המחקר עולה כי מטפורמין הגביר את השגשוג וההתמיינות של תאי אפיתל אלבאולריים מסוג AT2, ובמיוחד תת-אוכלוסייה חדשה שהוגדרה לאחרונה – injury-activated alveolar progenitors (IAAPs) – המתאפיינת בביטוי נמוך של SFTPC ובביטוי מוגבר של PD-L1. אנליזת RNA חד-תאית הראתה ירידה באפופטוזיס של תאי AT2 בשלים. עיכוב BMP2 או PPARγ חסם התמיינות ליפוגנית של מיו-פיברובלסטים, אך לא פגע באופן מובהק ביעילות הטיפולית של מטפורמין. לעומת זאת, מחיקה של Fgfr2b בתאי Sftpc פגעה ביכולת של מטפורמין לקדם רזולוציה של פיברוזיס – תהליך שמקושר למסלול AMPK.

החוקרים סיכמו כי מטפורמין מקדם רזולוציה של פיברוזיס ריאתי בעיקר באמצעות הפעלה ישירה של תאי AT2, ובמיוחד IAAPs, במנגנון התלוי במסלולי AMPK ו-FGFR2b, אך ברובו ללא תלות במסלולי BMP2/PPARγ.

למקור:

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2211383525005015