.במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Pharmacology, החוקרים בחנו את תפקידם של רצפטורים אופיואידים מסוג דלתא (DOPs) בהקלה על כאב ראש דמוי מיגרנה, במודל של חולדות משני המינים

מחקרים קודמים בעכברים הצביעו על רצפטורים אופיואידים מסוג דלתא כיעד פוטנציאלי לטיפול במיגרנה. החוקרים ביקשו לבדוק את ביטוי הרצפטורים והשפעת הפעלתם, הן בתנאים פיזיולוגיים והן במודל מיגרנה המושרה באמצעותisosorbide dinitrate (ISDN). הם בחנו את פיזור רצפטורי DOP בגנגליון הטריגמינלי (TG) באמצעות שיטת RNAscope. בנוסף, בדקו את השפעת האגוניסט ל-DOP, ‏SNC80, על רגישות מכאנית בפנים באמצעות מבחן von Frey hairs, וכן את תגובות נוירוני WDR (wide dynamic range) בגרעין הטריגמינלי הקאודלי באמצעות אלקטרופיזיולוגיה in vivo.

מתוצאות המחקר עולה כי הביטוי של DOPs mRNA היה בעיקר בנוירונים עם מעטפת מיאלין בעלי קוטר רחב (NF200-positive) בגנגליון הטריגמינלי, ובחלק מהנוירונים הפפטידרגיים (peptidergic) המבטאים CGRP, ולעיתים נדירות בנוירונים חסרי מיאלין מסוג IB4. לא נמצא הבדל בין זכרים לנקבות. מתן תוך-ורידי של האגוניסט SNC80 הפחית באופן שווה בשני המינים את תגובת נוירוני WDR לגירוי מכני כואב. במצב חריף, SNC80 הפחית את הרגישות המכנית שהושרתה על ידי ISDN בצורה תלויה-מינון ובאופן שווה בין המינים, דרך רצפטורים פריפריים ומרכזיים. לעומת זאת, לאחר מתן כרוני של ISDN נמצא כי ביטוי DOP mRNA בגנגליון הטריגמינלי עלה בנקבות בלבד, ובפרט בנוירונים NF200-positive. מתן תת-עורי של SNC80 הפחית את הרגישות המכנית בין ההתקפים, ובצורה חזקה יותר בנקבות מאשר בזכרים גם את הרגישות בזמן התקף – דרך הפעלה של DOP פריפריים בנקבות ו-DOP מרכזיים בזכרים.

החוקרים סיכמו כי האפקט האנטי-מיגרנוטי בתיווך DOP חזק יותר בנקבות לעומת זכרים, ובתנאים כרוניים מתווך בעיקר על ידי רצפטורים פריפריים בנקבות ורצפטורים מרכזיים בזכרים. ממצאים אלה מחזקים את הרציונל לשימוש באגוניסטים ל-DOP כטיפול במיגרנה.

:למקור

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40456686/