בקרב חולים עם סרטן פעיל ותרומבואמבוליזם ורידי, לא היה ברור האם טיפול מורחב במינון מופחת של נוגד קרישה פומי, עשוי להיות יעיל במניעת אירועים תרומבואמבוליים חוזרים ובהפחתת דימומים.

נערך ניסוי אקראי, כפול-סמיות, לבדיקת אי-נחיתות, עם ביקורת מרכזית סמויה של התוצאות. חולים עוקבים עם סרטן פעיל ופקקת ורידים עמוקים פרוקסימלית או תסחיף ריאתי, שסיימו לפחות 6 חודשים של טיפול נוגד קרישה, הוקצו באופן אקראי ביחס של 1:1 לקבל אפיקסבן פומי במינון מופחת (2.5 מ”ג) או מלא (5.0 מ”ג) פעמיים ביום למשך 12 חודשים. התוצא הראשוני היה תרומבואמבוליזם ורידי חוזר, קטלני או לא קטלני, אשר הוערך באמצעות אנליזת אי-נחיתות (מרווח של 2.00 לגבול העליון של מרווח הביטחון של 95% של יחס תת-הסיכונים). התוצא המפתח השניוני היה דימום בעל רלוונטיות קלינית, שהוערך באמצעות אנליזת עליונות.

סך כולל של 1766 חולים עברו הקצאה אקראית בזמן חציוני של 8.0 חודשים מאז האירוע הראשוני (טווח בין-רבעוני, 6.5 עד 12.6); 866 חולים הוקצו לקבוצת המינון המופחת ו-900 לקבוצת המינון המלא. משך הטיפול החציוני היה 11.8 חודשים (טווח בין-רבעוני, 8.3 עד 12.1). תרומבואמבוליזם ורידי חוזר התרחש ב-18 חולים (שכיחות מצטברת, 2.1%) בקבוצת המינון המופחת וב-24 (שכיחות מצטברת, 2.8%) בקבוצת המינון המלא (יחס תת-סיכונים מותאם, 0.76; מרווח ביטחון של 95% [CI], 0.41 עד 1.41; P = 0.001 לאי-נחיתות). דימום בעל רלוונטיות קלינית התרחש ב-102 חולים (שכיחות מצטברת, 12.1%) בקבוצת המינון המופחת וב-136 (שכיחות מצטברת, 15.6%) בקבוצת המינון המלא (יחס תת-סיכונים מותאם, 0.75; 95% [CI], 0.58 עד 0.97; P = 0.03). התמותה הייתה 17.7% בקבוצת המינון המופחת ו-19.6% בקבוצת המינון המלא (יחס סיכונים מותאם, 0.96; 95% [CI], 0.86 עד 1.06). החוקרים הסיקו, כי ניגוד קרישה מורחב עם אפיקסבן במינון מופחת, לא היה נחות מאפיקסבן במינון מלא, למניעת תרומבואמבוליזם ורידי חוזר, בחולים עם סרטן פעיל. המינון המופחת הוביל להיארעות נמוכה יותר של סיבוכי דימום בעלי רלוונטיות קלינית בהשוואה למינון המלא. 

Extended Reduced-Dose Apixaban for Cancer-Associated Venous Thromboembolism: Mahé I et al., N Engl J Med. 2025 Apr 10;392(14):1363-1373.  

 למקור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40162636/

אפיקסבן רשום בישראל – אליקוויס (פייזר ישראל) ואנלוגים גנריים