אנטגוניסטים לקולטנים מינרלוקורטיקואידים (MRA) מווסתים מסלולים לבביים ומערכתיים, כגון פיברוזיס ודלקת, אשר עלולים לתרום להופעת פרפור פרוזדורים (AF) או רפרוף פרוזדורים (AFL). 

באנליזה מרוכזת ברמת המשתתפים של 3 ניסויים קליניים גדולים, החוקרים ביקשו להעריך את ההשפעה של ה-MRA הלא-סטרואידי פינרנון על אירועי AF/AFL חדשים על פני הספקטרום הקרדיו-כלייתי-מטבולי (CKM).

באנליזה זו, אוחדו נתוני משתתפים משני ניסויים קליניים של מחלת כליות כרונית וסוכרת סוג 2 (FIDELIO-DKD ו-FIGARO-DKD) ומניסוי קלינישל אי-ספיקת לב (HF) עם מקטע פליטה ירוד קלות או שמור (FINEARTS-HF). החולים הוקצו באופן אקראי ביחס של 1:1 לפינרנון או לאינבו. התפרצות חדשה של AF/AFL נקבעה באופן פרוספקטיבי בכל הניסויים על ידי ועדות אירועים קליניים בלתי-תלויות. הסיכון להתפרצות חדשה של AF/AFL הוערך באמצעות מודלים של רגרסיית קוקס, מסווגים לפי אזור וניסוי.

התוצאות הראו, כי בקרב 14,581 חולים שלא סבלו מ-AF/AFL בעת ההרשמה לניסוי, 631 (4.3%) חוו התפרצות חדשה של AF/AFL במהלך המעקב. מנבאים להתפרצות חדשה של AF/AFL כללו: גיל מבוגר יותר, היסטוריה של אי-ספיקת לב, מדד מסת גוף גבוה יותר, אזור גיאוגרפי, ורמות גבוהות יותר של יחס אלבומין-קריאטינין בשתן. במהלך 2.9 שנים של מעקב חציוני, התפרצות חדשה של AF/AFL התרחשה ב-286 (3.9%) משתתפים שקיבלו פינרנון וב-345 (4.7%) שקיבלו אינבו (יחס סיכונים: 0.83; מרווח ביטחון של 95%: 0.71-0.97 , P = 0.019). הפחתות הסיכון היו עקביות, ללא תלות במספר מצבי הספקטרום הקרדיו-כלייתי-מטבולי  (Pinteraction = 0.87) ולפי ניסוי (Pinteraction = 0.57). משתתפים עם התפרצות חדשה של AF/AFL היו בסיכון גבוה משמעותית לתמונה ווסקולרית, לאשפוז עקב אי-ספיקת לב, ולתוצאי לוואי כילייתייים, לאחר מכן. החוקרים הסיקו, כי ה-MRA הלא סטרואידי פינרנון, הפחית את הסיכון להתפרצות חדשה של AF/AFL על פני הספקטרום של CKM.

Finerenone Reduces New-Onset Atrial Fibrillation Across the Spectrum of Cardio-Kidney-Metabolic Syndrome: The FINE-HEART Pooled Analysis: Pabon MA et al., J Am Coll Cardiol. 2025 May 6;85(17):1649-1660.

למקור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40306837/

פינרנון (באייר) אינו רשום בישראל