מתן Cabozantinib לווה בשיפור הישרדות ללא-מחלה בחולים עם גידולים נוירו-אנדוקריניים מתקדמים בלבלב ומחוץ ללבלב, בהשוואה לטיפול-דמה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Cabozantinib הינו מעכב מולקולה קטנה המכון כנגד מספר טירוזין קינאזות והדגים תוצאות מבטיחות במחקר בשלב 2. המחקר הנוכחי הינו מחקר רב-מרכזי בשלב 3, שכלל 298 חולים עם גידולים נוירו-אנדוקריניים מתקדמים, כולל 203 חולים עם גידולים מחוץ ללבלב ו-95 חולים עם גידולים בלבלב, אשר קיבלו קודם לכן טיפול PRRT (Peptide Receptor Radionuclide Therapy) או טיפול ממוקד.
המשתתפים במחקר חולקו באקראי ביחס 2:1 לקבלת Cabozantinib במינון יומי של 60 מ”ג או פלסבו.
התוצא העיקרי היה הישרדות ללא-התקדמות מחלה, כאשר תוצאי הסיום המשניים העיקריים כללו את שיעורי התגובה האובייקטיבית, הישרדות כוללת ובטיחות.
ניתוח הנתונים כלל חולים עם גידולים נוירו-אנדוקריניים בדרגת התמיינות טובה או בינונית בדרגה 1-3 לפי סיווג ארגון הבריאות העולמי, עם עדות להתקדמות מחלה בתוך 12 חודשים לפני הגיוס למחקר.
מהנתונים עולה כי בחולים עם גידול נוירו-אנדוקריני מחוץ ללבלב, טיפול ב- Cabozantinib הדגים יעילות טובה יותר מפלסבו, עם חציון הישרדות ללא-התקדמות של 8.4 חודשים לעומת 3.9 חודשים והסיכון להתקדמות מחלה היה נמוך ב-62% עם הטיפול הפעיל (יחס סיכון של 0.38, רווח בר-סמך 95% של 0.25-0.59). בחולים עם גידול נוירו-אנדוקריני בלבלב חציון משך הישרדות ללא-התקדמות עמד על 13.8 חודשים עם Cabozantinib לעומת 4.4 חודשים בזרוע הפלסבו עם ירידה של 77% בסיכון להתקדמות מחלה (יחס סיכון של 0.23, רווח בר-סמך 95% של 0.12-0.42).
שיעורי תגובה אובייקטיבית היו גבוהים יותר משמעותית עם Cabozantinib ועמדו על 5% במקרים של גידול מחוץ ללבלב ועל 19% עם גידול בלבלב, בהשוואה ל-0% בזרוע הפלסבו.
אירועים חריגים על-רקע הטיפול בדרגה 3 ומעלה כללו יתר לחץ דם, עייפות, שלשול ואירועי קרישיות-יתר, אשר תועדו ב-62-65% מהמטופלים ב- Cabozantinib לעומת 23-27% מאלו בזרוע הפלסבו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול ב- Cabozantinibהוביל להישרדות ללא-התקדמות מחלה ארוכה יותר משמעותית מפלסבו בחולים עם גידול נוירו-אנדוקריני מחוץ ללבלב או בלבלב עם עדות להתקדמות מחלה לאחר טיפול PRRT או טיפול ממוקד. האירועים החריגים שתוארו במחקר, אשר במרבית המקרים הובילו להפחתת המינון, תאמו לפרופיל הבטיחות המוכר של התרופה.
למקור:
