במאמר שפורסם בכתב העת Kidney Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב מטופלים שפיתחו היפונתרמיה זמן קצר לאחר התחלת טיפול בתיאזידים נרשם סיכון גבוה כמעט כפליים לתמותה, בהשוואה לביקורות. יתרה מזאת, הופעה מוקדמת של היפונתרמיה לאחר התחלת טיפול בתיאזידים לוותה בסיכון מוגבר לסיבוכים רפואיים שונים, כולל אלח-דם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפונתרמיה היא סיבוך שכיח של טיפול בתיאזידים, שכן תרופות אלו פוגעות ביכולת הכליה למהול את השתן, אך אינן פוגעות ביכולתה לרכזו. היפונתרמיה חמורה עלולה לגרום לאנצפלופתיה היפונתרמית, המלווה בתסמינים נוירולוגיים קשים ואף במוות. עם זאת, לא ידוע אם היפונתרמיה משנית לתיאזידים מלווה בסיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לחולים שהחלו טיפול בתיאזידים ולא פיתחו היפונתרמיה.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי מבוסס על נתוני הרשומות הרפואיות של כ-93 מיליון מטופלים מרשת המחקר TriNetX. מדגם המחקר כלל משתתפים בגילאי 40-90 שנים עם יתר לחץ דם ראשוני, שהחלו טיפול בתיאזידים בין השנים 2010-2021. לאחר התאמה סטטיסטית, אוכלוסיית המחקר כללה 22,052 מטופלים עם היפונתרמיה מוקדמת (ריכוז נתרן של 135 מילימול/ליטר ומטה בתוך שישה חודשים מהתחלת תיאזידים) ו-22,052 משתתפים עם ריכוז נתרן תקין (ריכוז נתרן בטווח 136-145 מילימול/ליטר) לאחר התחלת טיפול בתיאזידים.
התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה לאחר שנה אחת.
מניתוח הנתונים עולה כי הסיכון לתמותה תוך שנה היה גבוה כמעט כפליים בקרב מטופלים שפיתחו היפונתרמיה מוקדמת (יחס סיכון של 1.96, רווח בר-סמך 95% של 1.72-2.28). בנוסף, בחולים עם הופעה מוקדמת של היפונתרמיה תועד סיכון מוגבר לסיבוכים רפואיים, כולל אלח-דם, דלקת ריאות, זיהומים בדרכי השתן, אוטם שריר הלב, שבץ, אי ספיקת לב, הפרעות תנועה ושברים בירך.
החוקרים מעריכים כי כ-3.6 מיליון מטופלים בארה”ב הנוטלים תיאזידים נמצאים בסיכון מוגבר לתמותה עקב היפונתרמיה. הממצאים מדגישים את הצורך בהגברת המודעות של מטופלים בנוגע לצריכת נוזלים במהלך טיפול בתיאזידים, וכן במעקב צמוד אחר משקל הגוף ורמות האלקטרוליטים, עם התערבות מוקדמת במקרים של היפונתרמיה.
למקור:
