טיפול ב- Empagliflozin (ג’ארדיאנס), תרופה ממשפחת מעכבי Sodium Glucose Cotransporter 2, לא הפחית את הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית לעומת טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי Dipeptidyl Peptidase 4 בחולים עם סוכרת מסוג 2, אך התכשיר הפחית את הסיכון להתקדמות פגיעה עינית ב-22% בחולים עם רטינופתיה קיימת.
מחקר העוקבה התבסס על נתוני תביעות ביטוח בארצות הברית בין אוגוסט 2014 ועד ספטמבר 2019 להשוואת הסיכון להיארעות רטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית והתקדמות רטינופתיה סוכרתית בחולים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול ב- Empagliflozin או במעכב DPP-4. מדגם המחקר כלל 34,239 זוגות תואמים של חולים עם סוכרת מסוג 2 ללא היסטוריה של רטינופתיה.
במדגם חולי סוכרת עם התקדמות רטינופתיה סוכרתית נכללו 7,831 זוגות חולים עם היסטוריה של רטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית.
התוצאים שנבחנו כללו היארעות רטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית, שהוגדרה לפי קודי אבחנה, והתקדמות רטינופתיה סוכרתית, אשר הוגדרה כמשלב של התחלת טיפול או דימום זגוגיתי או רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית.
לאורך מעקב ממוצע של שמונה חודשים, החוקרים לא זיהו הבדל משמעותי בסיכון להיארעות רטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית בין זרוע הטיפול ב- Empagliflozin או זרוע הטיפול במעכב DPP-4 (יחס סיכון של 1.04, רווח בר-סמך 95% של 0.94-1.15).
התחלת טיפול ב- Empagliflozin לוותה בסיכון מופחת להתקדמות רטינופתיה סוכרתית בהשוואה להתחלת טיפול במעכבי DPP-4 (יחס סיכון של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.63-0.96).
הממצאים נותרו דומים כאשר נבחנו תתי-קבוצות שונות בחלוקה לפי מין, גיל, גזע, מוצא אתני, הרגלי עישון, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, נוירופתיה או נפרופתיה סוכרתית, טיפול באינסולין וסוכרת לא-מאוזנת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע במקרים בהם שוקלים את הסיכון והתועלת של טיפולים תרופתיים שונים להפחתת רמות הסוכר בדם בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון גבוה להתפתחות רטינופתיה סוכרתית או באלו עם רטינופתיה קיימת.
למקור:
