מודל חדש המבוסס על שישה משתנים מרכזיים מהרשומות הרפואיות עשוי לסייע בחיזוי הסיכון לדימום תוך-גולגולתי בחולים תחת טיפול נוגד-קרישה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מסין שפורסמו בכתב בעת Frontiers in Neurology.
המחקר הרטרוספקטיבי, חד-מרכזי, כלל 617 חולים תחת טיפול נוגד-קרישה. החוקרים התבססו על נתונים מהרשומות הרפואיות של 70% מהמשתתפים להכנת המודל החדש לניבוי הסיכון לדימום תוך-גולגולתי בקרב מטופלים בנוגדי-קרישה, כאשר הנתונים אודות 30% מהמשתתפים שימוש להערכת התוקף הפנימי של המודל החדש.
התוצא העיקרי של המחקר היה דימום תוך-גולגולתי.
החוקרים זיהו גורמי סיכון אשר נקשרו בקשר משמעותי עם הסיכון לדימום תוך-גולגולתי ויצרו מודל רב-משתני לחיזוי הסיכון לדימום במהלך טיפול נוגד-קרישה ובהמשך אישרו את התוקף של המודל.
מהנתונים עולה כי במדגם החולים ששימש ליצירת המודל תועדו 106 מקרים של דימום תוך-גולגולתי, כאשר במדגם ששימש לאישור התוקף של המודל תועדו 46 אירועים, כך ששיעורי ההיארעות הכוללים עמדו על 0.4%.
מהממצאים עלו חמישה גורמי סיכון אשר נקשרו עם סיכון גבוה לדימום תוך-גולגולתי: בגברים תועד סיכון גבוה כפליים (יחס סיכויים של 1.9, p=0.03), שינויים בחומר הלבן בסמוך לחדרי המוח (Leukoaraiosis) לוו בסיכון גבוה פי עשר לדימום תוך-גולגולתי (יחס סיכויים של 10.0, p<0.001); באלו בסיכון גבוה לנפילות תועד סיכון גבוה פי שש לדימום תוך-גולגולתי (יחס סיכויים של 5.96, p<0.001), כאשר זמן aPTT של 45.4 שניות ומעלה לווה בסיכון גבוה פי שלוש (יחס סיכויים של 3.0, p=0.001) וריכוז פיברינוגן של 4.2 גרם/ליטר ומעלה לווה בסיכון גבוה כפליים לסיבוך הנ”ל (יחס סיכויים של 2.1, p=0.01).
גורם הסיכון השישי שזוהה במחקר היה טיפול בתרופות ממשפחת חסמי ביתא, אשר לווה בסיכון מופחת לדימום תוך-גולגולתי (יחס סיכויים של 0.145, p=0.001).
המודל שכלל את ששת המשתנים הללו הדגים יכולת טובה לחיזוי הסיכון לדימום תוך-גולגולתי בחולים תחת טיפול נוגד-קרישה (שטח מתחת לעקומה של 0.8, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הם מציעים מודל חיזוי שימושי קלינית בעל דיוק הולם להערכת הסיכון לדימום תוך-גולגולתי במהלך טיפול תרופתי בנוגדי-קרישה.
למקור:
