טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לווה בירידה משמעותית בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לטיפול במעכבי Dipeptidyl Peptidase 4 (DPP-4), כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Hematology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שיעורי היארעות תרומבואמבוליזם ורידי עלו ב-20% במהלך העשור האחרון, כאשר השמנת-יתר הינה גורם סיכון מוכר היטב לקרישיות-יתר. עוד ועוד עדויות קושרות בין טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין מגוון רחב של יתרונות למערכת הלב וכלי הדם בחולים עם סוכרת מסוג 2, אך אין נתונים רבים בנושא בספרות הרפואית.

לצורך המחקר הרטרוספקטיבי אספו החוקרים נתונים מהרשומות הרפואיות הממוחשבות במאגר TriNetX, הכולל מידע אודות למעלה מ-250 מיליון מטופלים ברחבי העולם, וזיהו מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 אשר קיבלו טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 או במעכבי DPP-4. לאחר הוצאת חולים עם היסטוריה של תרומבואמבוליזם ורידי או פרפור פרוזדורים, כמו גם חולים אשר טופלו בנוגדי-קרישה פומיים, הם התאימו בין חולים תחת טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין חולים תחת טיפול במעכבי DPP-4 לפי גיל, מין, גזע, מדד מסת גוף, המוגלובין מסוכרר, טיפול בתרופות אחרות לסוכרת ומחלות רקע.

התוצא העיקרי של המחקר היה תרומבואמבוליזם ורידי, שכלל משלב של תסחיף ריאתי ופקקת ורידים עמוקים. בתוך שנה אחת מקבלת מרשם לטיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 או במעכבי DPP-4, שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי עמד ועל 6.5 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקרב מטופלים באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לעומת 7.9 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקרב מטופלים במעכבי DPP-4 (יחס סיכון של 0.80, p<0.001). הירידה של 20% בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי עם באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 תוארה בתתי-קבוצות שונות בחלוקה לפי מדד מסת גוף.

בקרב החולים עם מדד מסת גוף הגבוה ביותר (40 ומעלה) הטיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לווה בירידה של 26% בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי לעומת טיפול במעכבי DPP-4 (7.2 לעומת 9.6 מקרים ל-1,000 שנות-אדם, בהתאמה). באלו עם מדד מסת גוף בטווח 30-34.9 נרשמה ירידה של 40% בסיכון לקרישיות-יתר עם טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובאלו עם מדד מסת גוף בטווח התקין נרשמה ירידה של 39% בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (4.7 לעומת 7.4 מקרים ל-1,000 שנות-אדם, בהתאמה).

החוקרים ניתחו בנפרד את הסיכון לתסחיף ריאתי ולפקקת ורידים עמוקים. נמצא כי טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 הפחית את הסיכון לתסחיף ריאתי ב-22% (3.1 לעומת 3.9 מקרים ל-1,000 שנות-אדם) ואת הסיכון לפקקת ורידים עמוקים ב-18% (4.2 לעומת 5.0 מקרים ל-1,000 שנות-אדם).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי מחקר מעידים כי טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 עשוי לסייע בהפחתת הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים עם סוכרת מסוג 2, זאת ללא תלות במשקל הגוף ההתחלתי שלהם. עם זאת, בשל מידע מוגבל ונתונים סותרים בנושא, על החוקרים לנקוט משנה זהירות ולהמתין עד השלמת מחקרים נוספים בנושא.

למקור:

American Society of Hematology Annual Conferene