במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Pharmacology בחנו איך עלייה בריכוז L-לקטט באזורי המוח השונים במודל עכבר של סוכרת משפיע על פעילות החלבון AMPK ועל תגובות פחד, המהווה מודל לתחלואת נפש.

נבדקים עם סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלות נפש. מכיוון שהיפרגליקמיה מעלה את ריכוזי L-לקטט במוח, ו-L-לקטט מעכב את הפעילות של AMPK (AMP-activated Kinase), במחקר זה החוקרים ביקשו לבחון את התפקיד של L-לקטט ו-AMPK בחיזוק זכרון פחד בעכברים עם סוכרת, המהווים מודל לתחלואה נפשית בבני אדם.

במסגרת המחקר החוקרים הזריקו סטרפטוזוצין למודל עכבר סוכרתי. זכרון פחד נמדד באמצעות מבדק פחד מותנה עם מתן זרם קטן (0.45 מיליאמפר) או גדול (0.5 מיליאמפר) לרגלו של העכבר הנבדק לצורך השראת תגובת קפאון קטנה או גדוהה, בהתאמה. רמות חלבון AMPK ו-AMPK מזורחן (phosphorylated AMPK) נמדדו באמצעות תספיג חלבונים ואימונוהיסטוכימיה.

תוצאות המחקר הדגימו כי בזרם של 0.45 מיליאמפר, מעכב AMPK בשם דוזמורפין הגביר את תגובת הקפאון, השפעה שבוטלה על ידי מתן אקדזין אשר הינו חלבון מפעיל AMPK. לעומת זאת, בזרם של 0.5 מיליאמפר, אקדזין הפחית את תגובת הקפאון, וזו עוכבה על ידי דורזמורפין. בעכברים עם סוכרת הודגמה ירידה בריכוז pAMPK באמיגדלה ובהיפוקמפוס. עכברים סוכרתיים הדגימו הגברה בתגובת הקפאון בעקבות קבלת זרם 0.45 מיליאמפר, אשר עוכבה על ידי אקדזין. באמיגדלה ובהיפוקמפוס של עכברים עם סוכרת נצפו רמות גבוהות של L-לקטט, והזרקה של L-לקטט לעכברים לא סוכרתיים גרמה לעליה בתגובת קיפאון של העכברים לאחר קבלת זרם של 0.45 מיליאמפר. כמו כן, הודגם כי L-לקטט הפחית את ריכוז pAMPK בהיפוקמפוס, אך לא באמיגדלה, והגברת תגובת הקפאון המושרה על ידי L-לקטט עוכבה על ידי מתן אקדזין. הגברת תגובת קפאון המושרית על ידי דורזמורפין עוכבה על ידי מתן האנטגוניסט ל-AMPA, NBQX.

מסקנת החוקרים הייתה כי בעכברים סוכרתיים ישנה עליה בריכוז L-לקטט באמיגדלה ובהיפוקמפוס, ככל הנראה כתוצאה מהיפרגליקמיה, אשר מחזק את זכרון הפחד דרך עיכוב AMPK והפעלה של מערכת גלוטמטנרגית.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.17338