
במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Pharmacology בחנו את התועלת של חלקיקי ננו עמוסים ZnPP בהפחתת דלקת כרונית המקושרת להתפתחות סוכרת סוג 2 יחד עם הטבה בהומאוסטזיס של גלוקוז.
דלקת כרונית משחקת תפקיד מרכזי בהתפתחות של סוכרת סוג 2 (Type 2 Diabetes Mellitus- T2DM). מחקרים קודמים הדגימו כי הם-אוקסיגנאז-1 (Haem-Oxygenase-1- HO-1) משמש תפקיד מעודד דלקת במהלך אירוע של עקב מטבולית, מה שמרמז כי עיכוב של HO-1 עשוי לשמש אסטרטגיה טובה לטיפול ב-T2DM. עם זאת, היישום של שימוש מעכבי HO-1 מוגבל עקב זמינות ביולוגית התלויה במגבלת מסיסות. במחקר זה החוקרים הכניסו מעכב HO-1, בשם ZnPP (Zinc Protoporphyrin IX), מועמס על חלקיקי ננו, לתוך כמוסה ובחנו את תפקידם בוויסות הומאוסטזיס של גלוקוז ודלקת כרונית בנבדקים עם השמנת יתר.
החוקרים נתנו ZnPP מומס על ידי דימתיל סולפוקסיד (Dimethyl Sulfoxide-DMSO; DMSO-ZnPP) יחד עם חלקיקי ננו טעונים ZnPP (Nano-ZnPP) לעכברים זכרים עם השמנת יתר שהושרתה על ידי תזונה, למשך שישה שבועות. החוקרים ביצעו מבדקי סבילות לגלוקוז ולאינסולין, ניתחו את פרופיל הביטוי הגנטי של רקמות שומן וכבד וביצעו הערכה של דלקת סיסטמית באמצעות ציטומטריית זרימה.
תוצאות המחקר הדגימו כי חלקיקי ננו הגבירו באופן משמעותי את יעילות הנשיאה של ZnPP בתאים ובמודל עכבר כאחד. בעכברים עם השמנת יתר, מושרה על ידי תזונה, עיכוב של HO-1 באמצעות Nano-ZnPP הפחית באופן מובהק את מידת ההשמנה, הגביר את הרגישות לאינסולין ושיפר את הסבילות לגלוקוז. יתרה מזאת, טיפול עם Nano-ZnPP הפחית את דרגת הדלקת הסיסטמית והמקומית. באופן מכניסטי, Nano-ZnPP הפחית את רמת הביטוי של מסלולי האיתות של גלוקגון, TNF (Tumor Necrosis Factor) וסינתזת חומצות שומן בכבד. ברקמת שומן לבן, הוגברה הפעילות של מסלול האיתות של זרחון חמצוני ואילו מסלולי האיתות של דלקת פחתו תחת טיפול עם Nano-ZnPP.
מסקנת החוקרים הייתה כי Nano-ZnPP משפר את ההומאוסטזיס של גלוקוז ומפחית דלקת כרונית, במידה טובה משל DSMO-ZnPP. ממצאים אלו תומכים בכך שחלקיקי ננו עמוסים ZnPP עשויים להיות טיפול יעיל עבור T2DM.
למקור:
https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.16356