במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Pharmacology בחנו מדוע בילדים לא מתפתחת דיכוי חיסוני לאחר אלח דם.

מבוגרים ששרדו אירוע של אלח דם (ספסיס) מפתחים לעיתים קרובות דיכוי חיסוני ורגישות יתר לזיהומים משניים, תוצא המתווך על ידי ציר ההפעלה של אינטרלאוקין 33 (Interleukin 33- IL-33)/ILC2/מאקרופאגים מסוג M2/תאי T רגולטוריים. לעומת זאת, לא ברור האם ישנן השלכות חיסוניות ארוכות טווח דומות בילדים ששרדו אלח דם. במחקר זה החוקרים ביקשו לבחון את התפקיד של גיל הנבדק בתהליך התפתחות דיכוי חיסוני עקב אלח דם.

במחקר זה החוקרים השוו את תדירות הופעת תאי T רגולטוריים, הפעלת ציר IL-33/ILC2 במאקרופאגים מסוג M2 ומתילציה של DNA בתאי אפיתל של הריאה בעכברים בוגרים וצעירים ששרדו אלח דם. באופן דומה, עכברים שורדי ספסיס עברו הדבקה תוך אפית עם פסאודומונס ארגינוזה או תת-עורית עם תאי מלנומה מסוג B16. לבסוף החוקרים לקחו דגימות דם מנבדקים שורדי ספסיס ובדקו בהן רמות של IL-33 ושכיחות של תאי T רגולטוריים.

תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה לעכברים בני שישה שבועות, אלו בני שבועיים ששרדו אלח דם נמצאו עמידים לזיהומים משניים ולא הדגימו קושי בהשתלטות על גידולים כפי שהשתקף מחשיפה שלהם לתאי מלנומה. עוד הודגם כי בעכברים הבוגרים נצפתה עליה בריכוז IL-33, תאי T רגולטוריים והפעלה של ILC2 מאקרופאגים מסוג M2, אשר לא נצפו בעכברים הצעירים ששרדו אלח דם. יתרה מזאת, הפרעה בייצור IL-33 בעכברים הצעירים נמצא קשור לעליה בשיעור המתילציות על גבי תאי אפיתל ריאתיים. יש לציין כי טיפול עם IL-33 הגביר את היצירה של תאי T רגולטוריים והשרה דיכוי חיסוני בעכברים הצעירים. מבחינה קלינית, נבדקים בוגרים שורדי ספסיס, הודגמו ריכוזים גבוהים יותר של תאי T רגולטוריים ושל IL-33, בהשוואה לילדים.

מסקנת החוקרים הייתה כי ישנו תפקיד חשוב, תלוי גיל, לציטוקין IL-33 עבור דיכוי חיסוני בתר אלח דם. מתוך הבנה מעמיקה יותר של התהליך ניתן יהיה לפתח טיפולים נבדלים עבור מבוגרים וילדים עם אלח דם.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.16286