במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Pharmacology נמצא כי אצטזולמיד וטופירמאט יעילים בהפחתת לחץ תוך גולגולתי, במנגנונים שונים, ועל כן ניתן לשלב ביניהם לצורך השגת השפעה משמעותית יותר של הטיפול.

ישנה תחלואה ותמותה מרובה ממחלות בהם יש עליה בלחץ התוך-גולגולתי (Intracranial Pressure- ICP). תרופות רבות נמצאות בשימוש לצורך הפחתת ה-ICP, בהם אצטזולמיד וטופירמאט. עם זאת, הראיות שתומכות בשימוש בתרופות אלו אינן חד-משמעיות. במחקר זה החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של אצטזולמיד וטופירמאט על הלחץ התוך-גולגולתי וההשפעה המולקולרית על מקלעת הדמים (Choroid Plexus- CP).

החוקרים השתילו חיישנים טלמטריים לזיהוי ICP במוחן של חולדות ממין נקבה על מנת להשיג מדידות ICP פיזיולוגיות במהלך תנועה חופשית של החולדות במהלך כל היממה. מחקר אקראי מוצלב בוצע בו חולדות קיבלו טיפול חד (על פני 24 שעות) עם מינונים גבוהים של אצטזולמיד וטופירמאט או טיפולים ממושכים (על פני 10 ימים) עם מינונים שווי ערך, כלל הטיפולים ניתנו דרך הפה. החוקרים ביצעו מערך לבחון ייצור והפרשה של נוזל מח-שדרה, RT-qPCR ותספיג חלבון בוצעו עבור CP in vivo ו-in vitro, על מנת לבחון את פעילות התרופות.

תוצאות המחקר הדגימו כי הטיפול עם אצטזולמיד וטופירמאט הגיעו לשיא הפעילות מבחינת הפחתת ערכי ICP תוך 120 דקות ממתן הטיפול. בנוסף הודגם כי שילוב בין התרופות השיגו הפחתה כפולה בערכי ICP על פני 24 שעות. מתן מתמשך של אצטזולמיד או טופירמאט הביאו להפחתה של 25% בערכי ICP. טופירמאט הביא להפחתה של 40% בקצב ההפרשה של CSF. מתן מתמשך של טופירמאט הביא לעליה בביטוי הגנטי של Slc12a2 ו-Slc4a10 ובביטוי משחלפי כלור/ביקרבונאט תלויי נתרן (Sodium-dependent Chloride/Bicarbonate Exchanger- NCBE). לעומת זאת מתן מתמשך של אצטזולמיד לא השפיע כלל על הביטוי הגנטי של הגנים שנבדקו.

מסקנת החוקרים הייתה כי אצטזולמיד וטופירמאט יעילים בהפחתת ICP ברמה טיפולית. מחקר זה הדגים לראשונה כי טופירמאט מפחית הפרשה וייצור של CSF וכי אצטזולמיד וטופירמאט מפחיתים ICP במנגנונים מולקולריים שונים. מכיוון שכן, ישנה תועלת בשילוב שתי תרופות אלו לצורך טיפול ב-ICP מוגבר.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.16213