קיים סיכון נמוך לרעילות, חמורה או קלה, בעקבות טיפול מקומי עם 5-FU בחולים עם חסר חלקי של DPD. עם זאת, עדיין לא ברור האם הסיכון לכך נותר נמוך גם בחולים עם חסר מלא
לחולים הנושאים אללים של וריאנט ל- DPYD ישנו סיכון מוגבר לרעילות חמורה מטיפול כימותרפי סיסטמי עם fluoropyrimidine.
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Clinical Pharmacology & Therapeutics’ החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי במטרה לבדוק האם לנשאי אללים של וריאנט ל- DPYD ישנו סיכון מוגבר לרעילות בעקבות טיפול מקומי (טופיקלי) עם 5-fluorouracil (5-FU).
כרקע לכך מציינים החוקרים כי מעטים הם הנתונים שנאספו עד כה בנוגע לסיכון לרעילות מטיפול מקומי עם 5-FU בחולים הללו, מה שמוביל לחוסר עקביות בהנחיות וההמלצות לבדיקות בטרם תחילת הטיפול ובנוגע למינון של 5-FU במתן מקומי.
במסגרת מחקרם הנוכחי החוקרים אספו באופן רטרוספקטיבי נתונים בנוגע לטיפול ולרעילות מתוך רשומות רפואיות אלקטרוניות. גנוטיפים לחמשת הווריאנטים ל-DPYD הנקשרים עם רעילות מוגברת בעקבות טיפול סיסטמי עם פלואורופירימידין (DPYD*2A, DPYD*13, DPYD p.D949V, DPYD HapB3 ו- DPYD p.Y186C) נאספו ממאגר מידע גנטי. החוקרים השוו את ההיארעות של רעילות דרגה 3+ (תוצא ראשוני) ו-1+ (תוצא שניוני) בין נשאים של וריאנט ל- DPYD לבין חולי wild-type באמצעות המבחן המדויק של פישר (Fisher’s exact tests).
אנליזת החוקרים כללה את נתוניהם של 201 חולים בסך הכל, כאשר 7% (14/201) מהם נשאו אלל יחיד של וריאנט ל- DPYD. אף מטופל לא נשא שני אללים וריאנטיים, ואף מטופל לא חווה רעילות בדרגה 3+. כמו כן, נמצא כי נשאי אללים של וריאנט ל- DPYD לא הראו סיכון גבוה יותר באופן מובהק לרעילות דרגה 1+ (21.4% לעומת 10.2%, יחס הסיכויים = 2.40, רווח בר-סמך של 95%: 0.10-2.53, P = 0.19).
החוקרים מסכמים כי בהתחשב בסיכון הנמוך לרעילות בחולים הנושאים אלל יחיד של וריאנט ל- DPYD, פוטנציאל התועלת הקלינית של ביצוע בדיקות גנטיות ל- DPYD בטרם התחלת טיפול מקומי עם 5-FU הינו מוגבל. עם זאת, החוקרים מוסיפים כי הסיכון לרעילות חמורה בחולים עם חסר מלא של DPD עדיין אינו ברור, ועל כן יש להימנע מטיפול מקומי עם 5-FU בקרב חולים אלו.
למקור:
