ניתן להשתמש בקרבמזפין כ- inducer ל- CYP3A4 במחקרי אינטראקציות בין-תרופתיות, מה שמאפשר תחליף לריפמפיצין במחקרים אלו
בעבר, ריפמפיצין שימשה כ- inducer חזק ומבוסס היטב ל- CYP3A במחקרים קליניים העוסקים באינטראקציות בין תרופתיות (DDI: drug-drug interaction). עם זאת, בשל סיכון גנוטוקסי בעקבות האפשרות לזיהום עם ניטרוסמין (nitrosamine), אין להשתמש בריפמפיצין במחקרים על מתנדבים בריאים.
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Clinical Pharmacology & Therapeutics’ מטרת החוקרים הייתה לכמת את פוטנציאל האינדוקציה ל- CYP3A4 של קרבמזפין, וזאת באמצעות שימוש במחקרי DDI ומודלים פרמקוקינטיים מבוססי פיזיולוגיה (PBPK).
כרקע לכך מציינים החוקרים כי כיום ישנם נתונים קליניים המצביעים על קרבמזפין כחלופה לריפמפיצין בתור inducer ל- CYP3A4 במחקרי DDI קליניים. עוד מוסיפים החוקרים כי PBPK הם כלי בעל חשיבות הולכת וגוברת בכל הנוגע לתמיכה בהערכת הסיכון של DDI במהלך פיתוחי תרופות.
תכונות האינדוקציה ל- CYP3A4 ופרופיל הבטיחות של קרבמזפין נחקרו בשני מחקרי חתך פרמקולוגיים קליניים בעלי רצף קבוע ובתווית פתוחה בהם השתתפו מתנדבים בריאים, כאשר מידזולם שימשה כ- sensitive index CYP3A4 substrate. המינון של קרבמזפין הועלה מ-100 מיליגרם פעמיים ביום (BID) ל-200 מיליגרם BID, ועד למינון סופי של 300 מיליגרם BID במשך 10 ימים רצופים. ממוצע האזור מתחת לעקומה של מידזולם ירד בעקביות ב-71.8% (יחס: 0.282; רווח בר-סמך של 95%, 0.235-0.340) ו-67.7% (יחס: 0.323; רווח בר-סמך של 95%, 0.256-0.407) במחקר 1 ובמקר 2, בהתאמה.
החוקרים מציינים כי ההשפעה תוארה בהתאם באמצעות שימוש במודלPBPK עבור קרבמזפין אשר פותח באופן פנימי והפך לזמין באופן חופשי לקהילה המדעית. בנוסף, נמצא כי קרבמזפין הייתה בטוחה ונסבלה היטב במשטר המינון שנבדק, ובקרב משתתפים בריאים.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי המתאר המוצע על ידם מתאים לשימוש בקרבמזפין כ- inducer חלופי לריפמפיצין במחקרי DDI, וזאת בליווי התייחסות לפוטנטיות האינדוקטיבית שלה ל- CYP3A4 ופרופיל הבטיחות של הטיפול.
למקור:
