טיפים ועצות לשיפור ההיענות והיעילות של הטיפול הכולל בתסמונת שלפוחית רגיזה

מאת פרופ’ עדי ווינטראוב, מנהל השירות האורוגינקולוגי, המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה, יו”ר החברה הישראלית לאורוגינקולוגיה ורצפת האגן

שלפוחית בעלת פעילות יתר (OAB), “שלפוחית רגיזה”, היא תסמונת סימפטומטית המשפיעה על דרכי השתן התחתונות. תסמונת זו מוגדרת על ידי תסמינים אופייניים הכוללים דחיפות במתן שתן, עם או ללא דליפת שתן מתוך דחף (UUI), בדרך כלל עם תדירות מוגברת ונוקטוריה (יקיצה בלילה משינה לצורך השתנה), בהיעדר דלקת בדרכי השתן או פתולוגיה ברורה אחרת המסבירה את התסמינים.

מספר מצבים רפואיים כרוניים נפוצים, כגון דיכאון, עצירות, מחלות נוירולוגיות ומחלות הקשורות לתסמונת המטבולית, חסר בויטמין D, פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיז ומצבים קליניים נוספים, נקשרו באופן מובהק עם OAB. אצל נשים מבוגרות, התסמונת מופיעה בשכיחות גבוהה עם נפילות, שברים, דרמטיטיס ודלקת בדרכי השתן.

למרות ש-OAB יכולה להופיע בכל גיל, שכיחותה עולה עם הגיל. השכיחות המדווחת נעה בטווח רחב אולם ההערכה היא כי היא משפיעה על כ-30% מהאוכלוסיה. OAB משפיעה לרעה על איכות החיים של נשים הלוקות בתסמונת וגורמת למבוכה, לדימוי עצמי נמוך ולהפחתה בפריון העבודה ולכן יש לה השלכות כלכליות משמעותיות.

ניירות עמדה והנחיות מקצועיות ממליצות שטיפול ב OAB יכלול שינוי באורח החיים והתאמות התנהגותיות, כגון הקפדה על מאזן נוזלים, אימון מחדש של שלפוחית ​​השתן וטכניקות לדיכוי תחושת הדחף. אסטרטגיות טיפול אלו נחשבות קו טיפולי ראשון ב-OAB, ובמידה שהטיפול השמרני אינו יעיל מומלץ לעבור לטיפול תרופתי.

הטיפול התרופתי ב-OAB

בעבר הסתמך הטיפול התרופתי ברובו על טיפול בתרופות אנטי-מוסקריניות. תרופות אלו הוכחו כיעילות בשליטה על תסמיני OAB והביאו לשיפור באיכות החיים של מטופלות.

האיגודים המקצועיים העוסקים בתחום מכירים בכך שלמרות שהתועלת הקלינית של תרופות אנטי-מוסקריניות הוכחה בבירור, אף אחת מהתרופות הללו אינה אידיאלית עבור כלל המטופלות. ההתמדה בטיפול תרופתי לטווח ארוך במחלות כרוניות רבות היא בדרך כלל נמוכה, אך נראה כי בטיפולים האנטי-מוסקריניים ב OAB היא גרועה במיוחד. אי סבילות לתרופות היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר להפסקת הטיפול בקרב מטופלות.

בשנים האחרונות נכנסה מיראבגרון, אגוניסט לרצפטור בטא-3, לשימוש קליני והרחיבה את אפשרויות הטיפול. בשל מנגנון הפעולה של מירבגרון, שכיחות תופעות הלוואי שמדווחות בטיפול אנטי-מוסקריני נמוכה יותר ודומה לפלצבו, מה שעשוי להביא לשיפור בהיענות ובהתמדה עם הטיפול התרופתי. מחקרים מראים שמטופלות שדבקו בטיפול התרופתי ב OAB חוו שיפור משמעותי בתסמיני השתן ושיפור באיכות החיים בהשוואה למטופלות שלא התמידו.

מבחינה כלכלית, עלות הטיפול התרופתי מייצגת רק חלק קטן מהעלות הכוללת של הטיפול ב-OAB. עלות מוצרים היגייניים (כגון פדים סופגים, חיתולים), טיפול בדיכאון קליני, שירותים סיעודיים במיוחד לאחר נפילות ושברים בגפיים, טיפול בדלקות עור, אובדן פרודוקטיביות בעבודה עקב היעדרות או החסרה של ימי עבודה, מעלים באופן משמעותי את עלויות הטיפול בתחום ה-OAB.

כיצד משיגים היענות לטיפול ותוצאה טיפולית טובה?

כדי להשיג היענות לטיפול ותוצאות טיפוליות טובות ביותר, יש להביא בחשבון את המחלות והתרופות הנלוות של המטופלת ואת התכונות הפרמקולוגיות של כל תרופה. היענות ירודה לטיפול התרופתי קשורה במידה רבה גם ליעילות התרופות ולהופעת תופעות לוואי. בהשוואה למחלות כרוניות אחרות, שיעורי ההתמדה בטיפול ב-OAB נמצאו כנמוכים ביותר, מה שמצביע על צורך בטיפול שאינו משביע רצון. אי זיהוי של היענות לקויה לטיפול על ידי הצוות המטפל עלול להוביל לעלייה בלתי הולמת במינון התרופות, למעבר בין תרופות, לבירור פולשני יותר ולעלות מוגברת של ניהול המחלה.

תפיסות תרבותיות לגבי נטילת תרופות, גישה לשירותי בריאות, מחסומים חינוכיים ומחסומי שפה עלולים גם הם לתרום להיענות נמוכה לטיפול, במיוחד בקרב קבוצות מוחלשות באוכלוסיה.

בנוסף, לתקשורת בין המטופלת לרופא יש חשיבות להצלחת הטיפול. למטופלות שדיווחו על תקשורת תכופה יותר עם הצוות המטפל היתה היענות טובה יותר בהשוואה לאלו עם תקשורת פחות תכופה. במטופלות מתאימות, השימוש ביישומים בטלפונים הניידים עשוי להוביל לשיפור בהיענות המטופלות. ליחסי רופא-מטופלת איכותיים ולייעוץ רפואי פרטני בגובה העיניים יש השפעה משמעותית בהגברת ההיענות של המטופלות. שיתוף המטופלת בקבלת ההחלטות הטיפוליות, במיוחד בקרב מטופלות מבוגרות עם ריבוי מחלות וריבוי תרופות, הוא בעל חשיבות מכרעת בהצלחת הטיפול.

המלצות לשיפור ההיענות לטיפול ב-OAB

יש לעשות מאמצים לשיפור האוריינות לגבי מצב המטופלת:

-ספקו מידע מפורט על המצב, הגורמים לו ואפשרויות הטיפול – ניתן להיעזר בדפי מידע מתוך אתר החברה הישראלית לאורוגינקולוגיה.

-הקפידו לדבר בפירוט ובאופן מובן על הטיפול התרופתי ודונו איתן על חשיבות נטילת התרופות שנקבעו לפי ההנחיות.

-עירכו עם המטופלת תיאום ציפיות ריאלי לגבי מטרות הטיפול והשגתן, הדריכו אותה למלא יומן השתנה בתחילת הטיפול וכארבעה שבועות מאוחר יותר כדי לבחון הבדלים אובייקטיביים יותר בתסמינים.

שינויים באורח החיים:

-מאזן נוזלים – יעצו למטופלת לעקוב ולמתן את צריכת הנוזלים, במיוחד לפני השינה.

-שינויים תזונתיים – הציעו למטופלת להימנע מחומרים מעוררים את שלפוחית ​​השתן כמו קפאין, אלכוהול, מזון חריף ופירות הדר.

-המליצו לקיים לוח זמנים קבוע להליכה לשירותים – עודדו לוח זמנים עקבי גם כאשר לא חשים דחף.

-ירידה במשקל – עבור נשים הסובלות מעודף משקל, ירידה במשקל יכולה לסייע בהפחתת הלחץ על שלפוחית ​​השתן ולשפר את יעילות הטיפול התרופתי.

טיפול ואיזון מיטבי של מחלות רקע והתמודדות עם תופעות לוואי:

-עבור מטופלות רלוונטיות, הדגישו את חשיבות איזון הסוכרת, איזון לחץ דם והמליצו על ירידה במשקל.

-נסו לטייב את הטיפול התרופתי ולהימנע מתרופות שעלולות להחמיר תסמינים (לדוגמה, שימוש במשתנים).

-התאימו את הטיפול התרופתי המיטבי על סמך פרופיל תופעות הלוואי של התרופות הזמינות.

-תנו את הדעת במיוחד לנשים הסובלות מעצירות, נשים מבוגרות עם ריבוי תרופות ונשים עם קוגניציה ירודה.

-ידעו את המטופלת מראש על אפשרות של התפתחות תופעות לוואי, עודדו אותה להתמיד עם הטיפול, ושוחחו איתה על אסטרטגיות להתמודדות איתן.

-צרו קשר עם המטופלת במהלך החודש הראשון לאחר התחלת הטיפול להתעניין לגבי הופעת תופעות לוואי.

תרגילי רצפת אגן:

-הפנו את המטופלות לפיזיותרפיה מכוונת לרצפת האגן, כולל תרגול שרירי רצפת האגן (תרגילי קיגל) לחיזוק השרירים הטבעתיים ולשיפור השליטה בשלפוחית ​​השתן. כמו כן, הדריכו את המטופלות ולמדו אותן טכניקות לאימון שלפוחית ​​השתן, תוך הגדלה הדרגתית של מרווח הזמן בין הביקורים בשירותים.

תמיכה וייעוץ:

-התייחסו ברצינות לכל החששות שעולות הקשורות לטיפול התרופתי או לתופעות הלוואי האפשריות.

-טיפול ממוקד מטופלת – התאימו את תכנית הטיפול לצרכיה והעדפותיה האישיות של כל מטופלת.

-שיקלו להפנות מטופלות לטיפול התנהגותי, שיכול לעזור להן לתרגל אסטרטגיות להגברת המודעות ולהשגת שליטה טובה יותר על שלפוחית ​​השתן.

-נסו לייצר מערכת תמיכה עבור המטופלות – צרו קשר (אתם או מי מהצוות במרפאה) עם המטופלות על מנת לתעד את מידת ההיענות לטיפול ונוכחות תופעות לוואי, קיבעו פגישות מעקב קבועות כדי להעריך את ההתקדמות ולבצע התאמות בתכניות הטיפול ועודדו תקשורת פתוחה בסביבה תומכת שבה המטופלות מרגישות בנוח לדון באתגריהן ובדאגותיהן.

-הציעו להצטרף לקבוצות תמיכה (וירטואליות או אמיתיות) או לפנות לייעוץ שיעזור להתמודד עם ההיבטים הרגשיים של המצב.

-המליצו למטופלות הרלוונטיות להשתמש באפליקציות יומן שלפוחית ​​השתן או אפליקציות תזכורות למעקב אחרי צריכת נוזלים והרגלי התרוקנות.

מוגש בחסות בלתי תלויה של חברת אסטלס