חולי סוכרת שטופלו עם מעכבי SGLT2 הראו סיכון נמוך יותר לרטינופתיה סוכרתית בהשוואה לחולים שטופלו עם מעכבי DPP4

רטינופתיה סוכרתית (DR: Diabetic retinopathy) משויכת ל- 80% ממקרי אובדן הראייה בחולי סוכרת סוג 2 (T2DM). טיפולים התערבותיים במצב זה מתאימים רק ב-DR מתקדמת, והם אינם יעילים בחלק מהחולים.

במחקר עוקבה שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Clinical Pharmacology & Therapeutics’ מטרת החוקרים הייתה לבדוק את ההשפעה של מעכבי Sodium–glucose cotransporter 2 (SGLT2i) על ההתפתחות של DR. הטיפול עם SGLT2is משמש, בין היתר, על מנת לצמצם את הסיבוכים הקרדיווסקולריים הקשורים ל-T2DM.

לצורך כך, החוקרים אספו נתונים (מהתקופה שבין מאי 2016 ועד לדצמבר 2018) מתוך ה- Taiwan National Health Insurance Research Database לצורך אנליזה רטרוספקטיבית. לאחר ביצוע התאמת ציוני נטייה, נכללו באנליזה בסך הכל 31,764 חולים שטופלו עם SGLT2is, ו- 31,764 חולים שטופלו עם מעכבי dipeptidyl peptidase 4  (DPP4is). החוקרים השתמשו במספר מודלי רגרסיה פרופורציונלית של קוקס על מנת להעריך את הסיכון ל- DR.

מתוצאות החוקרים עולה כי שיעור שכיחות ה- DR הכוללת בקרב המטופלים עם SGLT2i או DPP4i עמדה על 10.9 או 15.6 לכל 10,000 שנות מטופל, בהתאמה. לאחר תקנון למשתני לוואי, הסיכון ל-DR (הן בשלב מוקדם והן בשלב מאוחר) היה נמוך יותר בחולים שטופלו עם SGLT2i (יחס סיכונים מתוקנן: 0.68, רווח בר סמך של 95%: 0.6-0.78) לעומת אלו שטופלו עם DPP4i.

לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שהסיכון ל-DR נמוך יותר במידה ניכרת בקרב חולי סוכרת שטופלו עם SGLT2i, בהשוואה לאלו שטופלו עם DPP4i. עם זאת, החוקרים מציינים כי מדדי השליטה הגליקמית עם רמות ה- HbA1C לא היו זמינים במסד הנתונים עליו התבססו.

למקור:

https://doi.org/10.1002/cpt.3074