חשיפה נמוכה יותר לטראוסולפן נקשרה עם סיכון מוגבר לדחיית שתל ולתמותה בקרב חולי בטא תלסמיה לאחר השתלת מח עצם. ניטור הרמות הטיפוליות יאפשר התאמה של המינון, ועקב כך שיפור של התוצאים

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Clinical Pharmacology & Therapeutics’ החוקרים העריכו הקשר מנה-חשיפה-תגובה של טראוסולפן ושל המטבוליט הפעיל שלו S, S-EBDM, בעוקבה אחודה של חולי בטא תלסמיה מייג’ור על מנת לזהות האם ניתן לבצע ניטור טיפולי (TDM: therapeutic drug monitoring) והתאמת מינון של טראוסולפן.

כרקע לכך, מציינים החוקרים כי חולי בטא תלסמיה מייג’ור בסיכון גבוה אשר קיבלו משטר הכנה (conditioning regimen) בעל רעילות מופחתת עם טראוסולפן, פלודרבין ו- Thiotepa הראו שיפור מובהק בתוצאי ה- HCT. עם זאת, עדיין קיים אתגר בכל הנוגע לסיבוכים הנובעים מרעילות הקשורה למשטר (RRTs: regimen-related toxicities), כימריזם מעורב (Mixed Chimerism) ודחיה של השתל.

לצורך המחקר, החוקרים מדדו את רמות ה- Treosulfan/S, S-EBDM בפלזמה של 77 חולים באמצעות שיטת LC-MS/MS, והעריכו את הפרמטרים של PK באמצעות nlmixr2. בנוסף, החוקרים העריכו את השפעת החשיפה ל- Treosulfan & S, S-EBDM ופולימורפיזם של GSTA1/NQO1 על דחיית השתל, RRTs, סטטוס הכימריזם, שיעור השרידות הכוללת (OS) לשנה אחת, ושיעור השרידות ללא תלסמיה (TFS).

מתוצאות החוקרים עולה כי בחולים עם דחיית שתל נמצאה חשיפה נמוכה יותר לטראוסולפן, בהשוואה לאלו ללא דחייה (1,655 לעומת 2,037 מיליגרם*שעה/ליטר, p=0.07). אנליזת מודל פרמקודינמי לזיהוי ערך החתך הטיפולי הדגימה כי חשיפה לטראוסולפן ≥1,660 מיליגרם*שעה/ליטר נקשרה באופן מובהק עם TFS טוב יותר לשנה (97% לעומת 81%, p=0.02), וכן עם נטייה לשרידות כוללת טובה יותר לשנה אחת (90% לעומת 69%, p=0.07).

זאת ועוד, באנליזה מרובת משתנים עם תקנון לגורמי סיכון ידועים מלפני ה- HCT הדגימה גם כן כי חשיפה לטראוסולפן <1,660 מיליגרם*שעה/ליטר (יחס הסיכונים, 3.23; רווח בר-סמך של 95% 1.12-9.34; p=0.03) ו- GSTA1*B variant genotype (יחס הסיכונים, 3.75; רווח בר-סמך של 95% 1.04-13.47; p=0.04) היו גורמים מנבאים ל-TFS גרוע יותר לאחר שנה אחת.

לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי חשיפה נמוכה יותר לטראוסולפן מגדילה את הסיכון לדחיית שתל ולתמותה מוקדמת הקשורה להשתלה ומשפיעה על ה- TFS. החוקרים מציינים כי בשל העובדה שלא נצפו RRT עם חשיפה מוגברת לטראוסולפן, התאמת מינון מבוססת TDM עשויה להיות אפשרית לביצוע ומועילה במקרים אלו.

למקור:

https://doi.org/10.1002/cpt.3078