לאחר שעיכוב האנזים 11β-Hydroxysteroid dehydrogenase לטיפול ב- NASH הראה יעילות במודלים פרה-קליניים, הטיפול נמצא בטוח לשימוש בבני אדם. שיעור תופעות הלוואי וחומרתן היה מתקבל על הדעת
11β-hydroxysteroid dehydrogenase סוג 1 (11β-HSD1), אנזים ההופך קורטיזון לקורטיזול, משחק תפקיד במטבוליזם של גלוקוז ובוויסות מצבים דלקתיים.
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Alimentary pharmacology & therapeutics’, מטרת החוקרים הייתה להעריך את הפרמקוקינטיקה (PKs), הפרמקודינמיקה (PDs), ואת הבטיחות והסבילות של הטיפול עם J2H-1702, מעכב 11β-HSD1 חדש, הניתן במנה אחת באופן פומי.
כרקע למחקרם מציינים החוקרים כי הטיפול עם J2H-1702 נבדק במסגרת מודלים פרה-קליניים, ונמצא כמשפר את הרגישות לאינסולין, מפחית דלקת, ומונע התפתחות של כבד שומני לא אלכוהולי (NASH).
במחקרם הנוכחי החוקרים ערכו ניסוי dose-escalation אקראי, כפול סמיות, מבוקר אינבו, ובמינון יחיד, במסגרתו השתתפו 50 מתנדבים בריאים. דגימות דם ושתן שימשו את החוקרים על מנת להעריך את ה-PK וה-PD של J2H-1702.
מתוצאות החוקרים עולה כי שיא ריכוז ה- J2H-1702 בפלזמה נצפה לאחר 2-2.9 שעות מעת מתן מנה חד פעמית הניתנה באופן פומי. הטיפול עם J2H-1702 הפחית את פעילות האנזים 11β-HSD1 בהשוואה לאינבו, בכל רמות המינון. התרופה הגיעה להשפעה המעכבת המקסימלית שלה תוך 12-24 שעות לאחר מתן המנה, וההשפעה המעכבת נשמרה עד יום אחד לאחר מתן תרופת המחקר.
בנוסף, נמצא כי התרופה הראתה first-order elimination kinetics טיפוסית, עם זמן מחצית חיים ממוצע לאלימינציה של 9.8-14.7 שעות. החשיפה הסיסטמית ל-J2H-1702 עלתה באופן תלוי מינון. הטיפול עם J2H-1702 נסבל היטב לאחר מנה בודדת במתן פומי במינון של עד 300 מיליגרם. בסך הכל נצפו 11 תופעות לוואי במהלך הטיפול (TEAE: treatment-emergent adverse events) אשר אירעו בקרב שבעה (14%) משתתפים. כל תופעות הלוואי היו קלות, וחלפו באופן ספונטני. ה-TEAE השכיחה ביותר הייתה שלשול (8%), ואחריה סחרחורת (4%).
החוקרים מסכמים כי ממצאיהם מצביעים על כך שניתן לפתח את J2H-1702 כאפשרות טיפולית יעילה עבור כבד שומני לא אלכוהולי.
למקור:
