חולים הסובלים מאי-ספיקת כליות כרונית הנוטלים טיפול להורדת השומנים בדם הראו סיכון נמוך יותר להתקדם למחלת כליות סופנית וסבלו פחות מאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים
עד כה, לא היה ברור לחלוטין מהן ההשפעות של תרופות להורדת שומנים בדם (LLDs: lipid-lowering drugs) על התוצאים הקרדיווסקולריים והכלייתיים בחולי אי-ספיקת כליות כרונית (CKD: chronic kidney disease) מתקדמת ודיסליפידמיה.
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Clinical Pharmacology & Therapeutics’, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי על מנת להעריך את השפעת הטיפול עם LLDs על מחלת כליות סופנית (ESKD: end-stage kidney disease), אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים (MACEs: major adverse cardiovascular events), ועל התמותה בחולי CKD מבוגרים בשלבים 3b, 4 או 5 הסובלים גם מדיסליפידמיה.
בתקופה שבין ה-1 בינואר 2008 ל-31 בדצמבר 2018 נאספו משתתפי המחקר, אשר סווגו כ- LLD או non-LLD. תאריך המעקב הסופי היה ה- 31 בדצמבר 2020. התוצא הראשוני של המחקר היה משך הזמן עד ל-ESKD או תמותה עקב אי ספיקת כליות. לצורך האנליזה החוקרים השתמשו במודלי Sub-distribution hazard regression מתוקננים למשתנים מרובים, כולל משתני לוואי תלויי-זמן של פרופיל השומנים.
האנליזה הראשונית כללה בסך הכל 6,740 משתתפים, כאשר 4,280 מתוכם היו חולי CKD עם דיסליפידמיה. מתוכם, 872 טופלו עם LLD ו-3,408 לא קיבלו טיפול זה. באנליזה מרובת משתנים נמצא כי החולים שטופלו עם LLD הראו סיכון נמוך יותר באופן מובהק של משך הזמן לתוצא הכלייתי המרוכב (יחס סיכונים מתוקנן 0.76, רווח בר-סמך של 95% 0.65-0.89) ושל היארעות MACE (יחס סיכונים מתוקנן 0.75, רווח בר-סמך של 95% 0.62–0.93), בהשוואה ל- non-LLD.
לאחר תקנון למשתני לוואי תלויי-זמן של פרופיל השומנים נצפה הבדל מובהק בתוצא הכלייתי המרוכב (יחס סיכונים מתוקנן, 0.78; רווח בר-סמך של 95%, 0.65-0.93) וב- MACEs (יחס סיכונים מתוקנן 0.77, רווח בר-סמך של 95% 0.60-0.98).
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שבחולי CKD מתקדמת ודיסליפידמיה, הטיפול עם LLD הוביל לסיכון נמוך יותר באופן מובהק לתוצאים הכלייתיים המרוכבים ול-MACEs בהשוואה לחולים שלא קיבלו טיפול זה. בנוסף לשיפור פרופיל השומנים, הטיפול עם LLD נקשר עם השפעות מגינות מבחינה כלייתית וקרדיווסקולרית.
למקור:
