חולי אסתמה המטופלים עם סטרואידים פומיים הראו שיפור קליני ומורפולוגי במחלתם. הטיפול הוביל להפחתת הצורך בסטרואידים ולתיקון של אפיתל הסמפונות
נכון להיום, קיימים נתונים מוגבלים בנוגע ליעילות הקלינית והרה-מודלינג בעקבות הטיפול עם אומליזומאב בחולים הנוטלים סטרואידים פומיים (OC: oral corticosteroids).
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת ‘Drugs’, מטרת החוקרים הייתה להדגים כי בחולים עם אסתמה התלויה בסטרואידים, אומליזומאב מהווה טיפול המאפשר להפחית את הטיפול עם סטרואידים (corticosteroid-sparing), המאפשר לעכב את הרה-מודלינג של דרכי הנשימה ולהפחית את עול המחלה (פגיעה בתפקודי ריאות, התלקחויות).
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר אקראי בתווית פתוחה במסגרתו הוערכה ההשפעה של הוספת הטיפול עם אומליזומאב לטיפול השגרתי בחולים הסובלים מאסתמה קשה ומטופלים עם OC. התוצא הראשוני של המחקר הוגדר כשינוי במינון החודשי של OC עד לסוף תקופת הטיפול. התוצאים השניוניים כללו שינויים בספירומטריה, בדלקת של דרכי הנשימה (FeNO), מספר ההתלקחויות (אקססרבציות), וכן הרה-מודלינג של דרכי הנשימה, כפי שהוערך באמצעות ביופסיות של הסמפונות, אשר נבדקו באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים חודר (transmission electron microscopy). בנוסף, נאספו נתונים בנוגע לתופעות לוואי, אשר היוו משתנה בטיחותי.
יעילות הטיפול הוערכה עבור 16 מטופלים בקבוצת האומליזומאב ו-13 מקבוצת הביקורת. המינונים הממוצעים החודשיים המצטברים של OC היו 34.7 מיליגרם ו-217 מיליגרם עבור קבוצת האומליזומאב והביקורת, בהתאמה; ההפרש הממוצע בין הקבוצות, בתקנון לבסיס המחקר, עמד על 148.1- [רווח בר-סמך של 95% -243.6, -52.5; p = 0.004]. שיעורי הגמילה מ-OC עמדו על 75% לעומת 7.7% (p=0.001) בקבוצת האומליזומאב ובקבוצת הביקורת, בהתאמה. כמו כן, הטיפול עם אומליזומאב הוביל להאטה באובדן ה- forced expiratory volume in one second (FEV1) (70 מיליליטר לעומת 260 מיליליטר), לירידה מובהקת בערכי ה- FeNO, וכן להפחתה בסיכון היחסי השנתי להתלקחות מובהקת מבחינה קלינית, של 54%. בנוסף, נמצא כי הטיפול נסבל היטב.
המחקר המורפולוגי שערכו החוקרים הדגים ירידה מובהקת בעובי רקמת הבסיס (basement membrane) במטופלים מקבוצת האומליזומאב (6.7 מיקרומטר לעומת 4.6 מיקרומטר) בהשוואה לביקורות (6.9 מיקרומטר לעומת 7 מיקרומטר) [ההבדל הממוצע בין הקבוצות עם תקנון לנתוני הבסיס עמד על 2.4- (רווח בר-סמך של 95% 3.7-, 1.2-; p < 0.001)], וכן לירידה בחלל הבין-תאי (intercellular space) (1.18 מיקרומטר לעומת 0.62 מיקרומטר, ו- 1.21 מיקרומטר לעומת 1.20 מיקרומטר, p = 0.011, בהתאמה). בקבוצה שקיבלה טיפול נמצא גם שיפור איכותני.
לסיכום, הטיפול עם אומליזומאב הדגים יכולת מפחיתת-סטרואידים ניכרת, ונקשר עם שיפור בניהול קליני של המטופלים, אשר תאם לתיקון אפיתל הסמפונות. ממצאי החוקרים מצביעים על כך שהיפוך הרה-מודלינג הוא מצב אפשרי בחולים הסובלים מאסתמה התלויה ב-OC. החוקרים מוסיפים כי הטענות לפיהן הגדלה של רקמת הבסיס גורמת לנזק וכי חסימה כרונית של דרכי האוויר איננה הפיכה הן טענות מיושנות.
למקור:
