רמות גבוהות של חומצה אורית (חומצת שתן) נמצאו קשורות באופן עקבי לסיכון מופחת לפתח מחלת פרקינסון בגברים, אך קשר זה פחות ברור בנשים. במחקר חדש שנערך ב-University of Bergen בנורבגיה, והתפרסם בכתב העת Parkinsonism and Related Disorders, ביקשו החוקרים לחקור באופן פרוספקטיבי את הקשר בין רמות גבוהות של חומצה אורית לבין מחלת פרקינסון, תוך הערכת הבדלים אפשריים לפי גיל ומין.
במחקר השתמשו החוקרים בקוהורט היסטורי של כלל האוכלוסייה הנורבגית מעל גיל 18 בתאריך 1/1/2014. החוקרים הוציאו נתונים לגבי שימוש בתרופות אשר מורידות חומצה אורית כמרקר לרמות גבוהות של חומצה אורית/גאוט, מתוך מאגר הנתונים של ה- Norwegian Prescription Database. לאחר מכן, החוקרים עקבו אחרי מטופלים אלו מה-1/1/15 ועד להופעת מחלת פרקינסון, הגירה, מוות, או סיום תקופת המעקב ב-31/12/2-13. החוקרים זיהו 4,523 מקרים חדשים של מחלת פרקינסון במהלך תקופת המעקב, והשתמשו ברגרסיה מסוג קוקס בכדי להעריך יחסים צולבים ורווחי סמך 95%, תוך תיקון למין, גיל ושנות השכלה. החוקרים בדקו גם effect modification לפי מין וגיל.
חשיפה לתרופות אשר מורידות את הרמות של חומצה אורית נמצאה קשורה לסיכון מופחת באופן מובהק לפתח מחלת פרקינסון (יחס צולב 0.80, רווח סמך 95% 0.68-0.95). הקשר היה מובהק יותר בגברים (יחס צולב 0.77, רווח סמך 95% של 0.63-0.94) בהשוואה לנשים (יחס צולב 0.89, רווח סמך 95% 0.65-1.22), אך ההבדל בין המינים לא היה מובהק סטטיסטית (ערך p של effect modification = 0.61). קשר זו השתנה באופן מובהק לפי גיל בנשים (P=0.01) עם אפקט מגן שהתבטא בעיקר בגיל מבוגר יותר (מעל 70 שנים) כאשר הרמות של החומצה האורית גבוהות יותר מאשר לפני חדלון הוסת (יחס צולב 0.65, רווח סמך 95% של 0.41-1.03), אך לא בגברים.
לאור הממצאים החוקרים מסכמים שייתכן שחומצה אורית מגנה מפני מחלת פרקינסון בגברים ובנשים כאחד.
מקור:
