מחקרים קודמים הראו ששימוש באספירין ושאר נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs – non-steroidal anti-inflammatory drugs) מגן בפני ארבע פלואידיות (tetraploidy), אנאפלואידיות (aneuploidy) ובפני שינויים כרומוזומליים בהפרעה המטפלסטית וושט על שם בארט (BE – Barrett’s esophagus). כמו כן, נמצא גם כי תרופות אלה מפחיתות את ההיארעות ואת התמותה מאדנוקרצינומה של הוושט (EA – esophageal adenocarcinoma).
הוושט חשופה לגורמים מוטגנים פנימיים וחיצוניים כמו ריפלוקס מהקיבה, דלקת כרונית וחשיפה לקרצינוגנים סביבתיים כמו אלה שמצויים בסיגריות. המחקר הנוכחי בחן את ההשערה כי שימוש ב-NSAID מעכב את ההצטברות של מוטציות נקודתיות/מוטציות החסרה או הוספה במהלך ההתפתחות הסומטית הגנטית ב-BE.
החוקרים ביצעו ריצוף אקזומים מלא ב-82 ביופסיות מתאי אפיתל ומדגימות דם תואמות מתוך מחקר חתך בו השתתפו 41 משתמשי NSAID ו-41 משתתפים אשר לא נוטלים NSAID שעברו התאמה לפי מין, גיל, עישון וזמן מצטבר בו הם השתמשו או לא השתמשו ב-NSAIDs.
תוצאות המחקר הראו כי שימוש ב-NSAID הפחית את התדירות של הופעת מוטציות נקודתיות בספקטרום של סוגי מוטציות שונות. ההפחתה במוטציות נצפתה גם לאחר התאמה למוטציות מסוג TP53 ולסטטוס עישון, ונראה כי השימוש ב-NSAID הפחית את ההמצאות של קלונים עם תדירות גבוהה של שינויים באללים.
בקרב משתתפים אשר מעולם לא עישנו והשתמשו באופן קבוע ב-NSAIDs נמצאו פחות מוטציות נקודתיות בחתימה גנטית 17, אשר מצויה לרוב ב-EA. בקרב משתמשים ב-NSAID, נמצאה ירידה ממוצעת של 50% במוטציות גנטיות תפקודיות בתשעה מסלולים שונים המקושרים לסרטן, וגם נמצא כי יש פחות מגוון בעומס המוטציות במסלולי אותות בהשוואה למשתתפים שלא השתמשו ב-NSAID.
מסקנות המחקר הראו כי שימוש ב-NSAIDs מגביל את ההתפתחות הכוללת של מוטציות. תוצאות המחקר תומכות במודל שגורס כי אוכלוסיות של תאים מוטנטים מסוימים יכולות לשרוד או להתרבות בצורה טובה יותר בהיעדר NSAIDs.
מקור:
