מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics & Gynecology עולה כי טיפול במינונים גבוהים ולמשך תקופה ארוכה יותר של Buprenorphine במהלך ההיריון בקרב נשים עם הפרעת שימוש באופיואידים מלווה בעליה בשיעורי שימור הטיפול לאחר הלידה וירידה בסיכון למנת יתר, ללא השפעות שליליות על היילוד.
המחקר הרטרוספקטיבי התבסס על נתוני תכנית Pennsylvania Medicaid Program והתמקד בבחינת ההשפעות של שימוש ב- Buprenorphine על התוצאים באם וביילוד. מדגם המחקר כלל 2,925 נשים הרות עם הפרעת שימוש באופיואידים (גיל ממוצע של 29 שנים), אשר ילדו בין 2009-2019.
המשתתפות קיבלו לפחות שני מרשמים לטיפול ב- Buprenorphine במהלך ההיריון ולא השתמשו במתאדון בתקופה זו והיו במעקב מתחילת ההיריון ועד 90 ימים לאחר הלידה.
בהתאם לדפוס השימוש ב- Buprenorphine, הנשים חולקו לשלוש קבוצות: נשים שהחלו בטיפול לפני ההיריון והמשיכו בנטילתו לאורך ההיריון,; נשים שהחלו בטיפול במהלך ההיריון; או נשים שטופלו ב- Buprenorphine לפני ההיריון אך הפסיקו את הטיפול במהלכו.
התוצאים שנבחנו כללו את שיעורי המשך טיפול ב- Buprenorphine לאחר הלידה, אירועי מנת-יתר, מספר שבועות היריון בלידה, שיעורי משקל לידה נמוך (עד 2500 גרם בלידה) ותסמונת גמילה ביילוד.
בקרב נשים שנטלו Buprenorphine במינון מתון (מינון יומי ממוצע של 14.76 מ”ג) תועד סיכוי גבוה ב-81% להמשיך את הטיפול לאחר הלידה, בהשוואה לנשים שהשתמשו במינון גבוה (מינון יומי ממוצע של 22.35 מ”ג) (יחס סיכויים של 1.81, רווח בר-סמך 95% של 1.09-2.98). התחלת טיפול ב- Buprenorphineבמינון מתון בטרימסטר השני הפחיתה ב-44% את הסיכוי להמשך טיפול לאחר הלידה בהשוואה לשימוש עקבי במינון גבוה (יחס סיכויים של 0.56, רווח בר-סמך 95% של 0.43-0.73).
שיעורי מנת יתר של Buprenorphine היו גבוהים יותר בקרב נשים שהפסיקו את השימוש בהריון (18.3 מקרים ל-1000 נשים) או שהחלו את הטיפול בהריון (21.9 מקרים ל-1000 נשים), בהשוואה לאלו שנטלו Buprenorphine באופן עקבי לפני ובמהלך ההיריון (6.9 מקרים ל-1000 נשים).
לא תועדו הבדלים משמעותיים בין נשים שנטלו מינונים שונים של Buprenorphine בזמן ההיריון בשיעור היילודים שנולדו במשקל לידה נמוך או בסיכון לתסמונת גמילה ביילוד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי משך טיפול ארוך יותר ושימוש במינונים גבוהים של Buprenorphine בהריון לוו בשיעורי היענות גבוהים יותר להמשך הטיפול התרופתי לאחר הלידה, לצד ירידה בשיעור מקרי מנת היתר וללא השפעה לרעה על בריאות היילוד. הממצאים תומכים בחשיבות טיפול תרופתי להפרעת שימוש באופיואידים בהריון ככלי למניעת ההשלכות הקשות של משבר האופיואידים.
למקור:
