במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Pharmacology בחנו את המנגנון בו אורוקסילין A מפחית דלקת עורית דמויית פסוריאזיס באמצעות התערבות בתהליך הקיטוב של מאקרופאגים.

פסוריאזיס (ספחת) מתפתחת באמצעות תקשורת פנימית בין מערכת החיסון המורשת והנרכשת בתור העור. אורוקסילין A (Oroxylin A-OA) הדגים פעילות נוגדת דלקת במספר מצבים רפואיים. במחקר זה בחנו את היכולת של OA עבור טיפול בפסוריאזיס, ובמיוחד את ההשפעה של OA על קיטוב מאקרופאגים מסוג Mφ1.

השפעה טיפולית של OA נבחנה באמצעות מודל עכבר של פסוריאזיס מושרה באמצעות אימיקווימוד או הזרקה של IL-23, ולאחר מכן החוקרים ביצעו ניתוח חלבונים לניבוי מסלולי איתות אפשריים וחלבוני מטרה. אימונופלורוסנציה ומערכי שקיעה חיסוניים איששו כי OA מעכב את מסלול האיתות של NF-κB במאקרופאגים מסוג Mφ1. שקיעה אימונית משולבת ומערך תרמופורזה בהיקף זעיר (Microscale Thermophoresis- MST) הדגימו עוד כי החלבון p62 (sequestrome 1) שבמאקרופאגים מהווה חלבון מטרה עבור OA. עיכוב הופעת פסוריאזיס באמצעות טיפול עם OA וההשפעה על p62, אושש במודל עכבר בו בוצעה מחיקה של p62 (conditional knockout- cKO) והושרתה פסוריאזיס באמצעות אימיקווימוד.

תוצאות המחקר הדגימו כי ל-OA תועלת טיפולית במודל מכרסם של פסוריאזיס מושרה על ידי אימיקווימוד או IL-23, באמצעות הפחתה של הדלקת העורית ועיכוב קיטוב מאקרופאגים מסוג Mφ1 על ידי חסימת מסלול האיתות של NF-κB. ניתוח חלבונים מציע כי החלבון SQSTM1/p62 מהווה מוקד עיקרי עבור OA, אחר שהוכחה אינטראקציה בין השניים. החוקרים הראו כי OA פוגעת בציר התקשורת p62-PKCζ על ידי קישור לאתר PB1 שעל גבי חלבון p62. השפעה נוגדת דלקת של OA הופחתה באופן מובהק במאקרופאגים מעכברים עם cKO של p62, בהשוואה לעכברים מזן הבר, שבקבוצת המודל של פסוריאזיס. ממצאים אלו תומכים בתפקיד של OA בעיכוב תהליך הקיטוב של מאקרופאגים מסוג Mφ1, דרך הפרעה לפעילות התקינה של p62.

מסקנת החוקרים הייתה כי OA מעכב התפתחות דלקת עורית דמויית פסוריאזיס במודל עכבר באמצעות חסימה של ציר p62-PKCζ, אשר בתורה מעכבת את הפעלת NF-κB שגורמת לזרחון של p65 בתוך מאקרופאגים.

למקור:

https://bpspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bph.17349