מתילציה של TCF21 המתווכת על ידי DNMT3a יכולה לסייע בהיפוך הפיברוזיס הכבדי

פיברוזיס כבדי יכול להיגרם על ידי נזק לכבד כחלק מתהליך ההחלמה מפציעה. לאחרונה, הראו במחקרים כי ניתן להפוך באופן יעיל את תהליך הפיברוזיס הכבדי. היפוך זה ניתן באופו חלקי על ידי רגרסיה של תאי סטלייט כבדיים משופעלים. כמו כן, TCF21, חלק מפקטורי השעתוק bHLH, מעורב בתהליך של מעבר מתאים אפיתליאליים למזנכימאליים במגוון מחלות. עם זאת, המנגנון לפיו TCF21 מווסת את תהליך המעבר מאפיתליאלי למזנכימאלי בפיברוזיס כבדי עדיין איננו ברור. לכן, במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Pharmacological Research ניסו החוקרים לבחון את מנגנון הפעולה של TCF21.

במסגרת המחקר מצאו החוקרים כי hnRNPA1, החלבון הנקשר במורד הזרם ל-TCF21 מביא להאצת היפוך הפיברוזיס הכבדי על ידי עיכוב מסלול ההולכה של NF-κB. יתרה מכך, נמצא כי שילוב של DNMT3a יחד עם פרומוטור של TCF21 הביא להיפרמתילציה של TCF21.

תוצאות המחקר העלו סברה לפיה ויסות של TCF21 על ידי DNMT3a הוא אירוע משמעותי בתהליך ההיפוך של הפיברוזיס הכבדי.

לסיכום, במחקר זה זוהה ציר סיגנל חדש, DNMT3a-TCF21-hnRNPA1, המווסת את השפעול של תאי סטלייט כבדיים בתהליך ההיפוך של פיברוזיס כבדי. בכך, מובאת אסטרטגיה חדשה לטיפול בפיברוזיס כבדי.

למקור:

https://doi.org/10.1016/j.phrs.2023.106808

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1043661823001640