מטרת המחקר הייתה לחקור את האינטראקציה הפוטנציאלית של אפטיניב ובוסופירון והמנגנון שעומד מאחורי האינטרקציה הזו.

מבחן UPLC‐MS/MS בוצע על מנת לקבוע את הריכוז של בוספירון והמטבוליטים המרכזיים שלו. (1‐PP ו- 6‐OH buspirone) לאחר אינקובציה עם מיקרוזום כבדי. כמו כן החיבור בין תאי חי לתאי מבחנה חודד יותר לעומק. חולדות Sprague Dawley חולקו בצורה אקראית לשתי קבוצות: קבוצה A (20 mg/kg buspirone) וקבוצה B (buspirone vs 40 mg/kg apatinib). לאחר מכן נאסף דם ורידי מזנבות החולדות והושם בהליך זיהוי של UPLC‐MS/MS.

החוקרים מצאו כי אפטיניב עיכב את יצירת 1‐PP ו- 6‐OH בוספירון כתלות במינון עם IC50 של 1.76 ו-2.23 μm ב- RLMsו- 1.51 ו 1.48  μmב- HLMs בהתאמה. נמצא כי מאחורי האפקט האינהיבטורי הזה עומד מנגנון משולב. בחולדות AUC(0–t), AUC(0–)Tmax ו-  Cmax של בוספירון ו- 6‐OH בוספירון עלה משמעותית כאשר הוא ניתן בשילוב עם אפטיניב, אבל Vz/F ו- CLz/F ירדו בצורה מובהקת בהשוואה בין קבוצה A ל-B.

לסיכום, נמצא כי אפטיניב מדכא את המטבוליזם מבוסס CYP450 של בוספירון במנגנון משולב וכן מגביר את החשיפה של אב הטיפוס של 6‐OH בוספירון לדם בצורה דרמטית. לכן, יש לנקוט בזהירות יתרה כאשר משלבים אפטיניב ובוספירון בפרקטיקה הקלינית.

מקור:

Xiao‐dan Zhang et al. (2020). Journal of pharmacy and pharmacology.
https://doi.org/10.1111/jphp.13320